חוות יאיר · חלק קכ״ו סימן ה׳

והואיל דאתינא להכי י"ל דדוקא קבלת רבים בקהילה דקביעו יחד והכי משמע לשון הריב"ש שהמקום גורם וכן בהנהו בני בישן מצד דעל הרוב דור הולך ודור בא והק"ק קיימת אם לא ע"י מקרה רעה ודרך זר ולא שכיח והרי בזה יש בכל קהל ועדה שמשיאין בניהם ובנותיהם מקצתם ועל הרוב רובם לקהילות אחרים והנה בקהילתינו הקדושה שעוד היום מתענים גזירו' תתנ"ו וק"ט וקרוב לודאי אחד מאותו דור לא נשאר מזרעו דר בק"ק וחשבתי ב"ב לע"ע בקהלה ורובם ידועה שאין אבותיהם עד ד' דראט מדריה ק"ק. ונ"ל סברא זו מוכרחת אפי' להקל דאל"כ כשבן או בת נזדווגו לדור בקהילה אחרת וב"ש ב"ב שהעתיק משם דק"ל שאם אין דעתו לחזור אינו מחויב לנהוג חומרא ומנהג עיר שיצא משם אף שנהגו וקבלו וע"כ הטעם משום דתלי במקם וא"כ ה"ה להחמיר אפשר שמצד המקום החיוב להתנהג כל ימי הארץ שם.