חוות יאיר · חלק קכ״ה סימן ב׳

ואפשר דס"ל כתירוץ השני דתוס' שם דר' יוסף הוא דמקשה בשני מקומות הכי ולא חש הש"ס לזה בכל המקומות וק"ל חדא דבזבחים דמ"ה לגר' ספרים שלנו אין המקשה רב יוסף רק רבא ועוד מדנשאר מסקנא הלכתא למה לי ולא תירץ לו אביי מידי ש"מ שהודה לו ודוחק לומר דהש"ס לא חשיב לי' קושיא כלל ואביי גופיה אין כוונתו להקשות רק אתמוה דקא מתמה על רבא ועל רב יוסף. ולפי' רש"י בסנהדרין ל"ק שם מידי מפסקי הלכות דבש"ס גם לא על פסקי הרמב"ם יע"ש. ובלה"כ נ"ל לתרץ דל"ק כי מה שפסק שם בדין מיתת ב"ד הקשיא הוא מהלכתא למשיחא כי תיכף שיבא משיח יוקבעו סנהדרין הדנין ד"נ והמה יודעים כדת מה לעשות מ"מ מההוא דזבחים קשה דאין לומר ג"כ מאחר שמושיבי' הסנהדרין אצל המקדש אם יש ספק הלכה בפיגול המה יורו דא"כ ה"ה ה"נ גבי פסול כה"ג ביומא ה"ל לש"ס להקשות. ומטעם זה י"ל דמעתה ל"ק מה שהקשו התוס' דיומא מפסחים דדחיית שבת מקרבן פסח מסור לכל ורבו דיניו כגון חתיכת יבלתו והבאתו עם סכינו. ויצא לפי תירוצים אלו קצת התנצלו' להרמב"ם אפס קצתם אבל כבר פסק הלכות גם בעניני קרבנו' וסנהדרין ומיתות ב"ד תילי תילי' מ"מ הדבר זה לומר שלא נפסק הלכה במילת' דעתיד להיות על סמך עלי' ומשיח זר מאד וכי כל עלמא גבייהו קאי והלא אמר רבי שכהני' אסורים לשתות יין בזמן הזה לולי שקלקלתם תקנתם ולא חשש לבנין פתאום ואיך נסמך על הב"ד באותו שעה וריב"ז התקין שיהי' יום הנף כלו אסור משום מהרה יבנה בה"מ ויאמרו אשתקד וכו' והלא משיבא משיח אין עוד ספק הלכה כ"ש טעות גם מסוגיא הריני נזיר ביום שבן דוד בא צ"ע.