חוות יאיר · חלק קכ״ג סימן ג׳

אחר שנתנה ראש ולב במ"ש רז"ל בכל דוכתי שהבעל יורש נכסי צ"ב שלכאורה צ"ע הלא ג"כ הכניסה לו ואם מתו מתו לו פחתו פחתו לו כמבואר במשנה וש"ס ובסי' פ"ה ושם ס"ב כ' רמ"א בהג"ה דהם הנדוניא דהנעלת לי וכו' וא"כ ל"ל כח ירושה באלו. אלא ע"כ תאמר דנהי דמקבל עליו אחריותיהן מ"מ לולי דהבעל יורש את אשתו היו יורשיה יורשין כחה וזכותה הן בירושת נצ"ב שעדיין בעין לפי שווין כמבואר סי' תש"ח סב"ג יע"ש או בסך דמים שקיבלם הבעל לפי מנהגינו ואף כי זמן פרעון נצ"ב ג"כ אחר מות הבעל מ"מ אחרי מותו מיהא היה צריך להחזיר הכל ליורשיה. לכך צריך וצריך הבעל לבא בכח ירושה הן להחזיק בדמי נצ"ב הן בנצ"ב כשהן עדיין בעין וטעם זה בעצמו צריכין אנו לירושתו לחוב נדן וכתובת' ותוספתא וע"ס קי"א שע"פ תנאי כתובה יורשין בנין דכרין דידה כתובתה ונדונית' ולולי שהבעל יורש אשתו היה הדין כך בלי תנאי ונ"מ בדלא הניח יתר מכדי כתובתה. א"נ שהיו יורשיה שלא מן הבעל נוטלי' אחר מותו הכל אם לא היה הבעל יורש.