חוות יאיר · חלק קכ״ב סימן ה׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ונחזור לשאלה דשאילנא בכור בזמן הזה אם הי' מותר ע"פ יחיד מומחה אז בודאי היה אסור לחכם לראות בכור עצמו מפני חשדא דיותר יש טורח וטיפול זמן רב בבכור תם בזמן הזה מבימים ההם כידוע ע"פ המבואר בש"ז וקלא אית לי'. ואין לומר הואיל דק"ל בזמן הזה אין הבכור ניתר רק במומי' מובהקים כגון נסמית עינו וכו' כבסי' ש"ט תו ליכא חשדא דאין חשד רק בדבר שצריך הבחנ' רבה כגון להבחין בין מום קבוע לעובר וכן לשור רש"י ספ"ד דבכורות וי"ל שלא דקדק יפה והקיל לעצמו מש"כ בזמן הזה. זה אינו דהא מדמה לה למיאנה או חלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד ושם תנן המביא גט ממדינת הים וכו' וכן מת הרגתיו לא תנשא אשתו ופירש"י מפני לזות שפתי' שיאמרו שהוא משקר ש"מ דחשדינן לי' לגמרי וכן משמע מ"ש ספ"ד דבכורות דבכל גווני אינו רוא בכור עצמו כפירש"י על חד מי מהימן. ועוד דאפי' בזמן הזה יש הבחנ' כגון בצרימת האוזן אם הוא מן התנוך או מן העור ושיעורו כדי חגירת הצפורן וכן בכמה דברים במומים שזכר הטור סי' ש"ט ועל כן היה אסור אבל באשר ק"ל שבזמן היה צריך שלשה א"כ מותר אפי' לבעל הבכור להצטרף וכדמקשי הש"ס ספ"ד הנ"ל בפשיטות אלא בתלתא ומי חשידי ומכ"ש איש בשל אחיו כמו ששאלתי שמותר לראות בכור אחיו אפי' בזמן שהיה מותר ע"פ יחיד מומחה היה מותר כדתנן בספ"ב דיבמות וכולן מותרים לבנים ולאחיהם ואפי' במקום שיש חשד וזה ברור.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.