חוות יאיר · חלק קי״ב סימן ד׳

דיש לחלק כי דוקא במידי דאתא מעלמא אמרינן מסתמא במקום הזה אתא מש"כ קמח שנרחש מתוכו אחר שכל מה שלקחו ומה שנשאר מקמח אחד אין סברא לומר שביתה או מזלא דאתתא זו גרמה שריחש קמח שלה ואע"פ שכל קמחיהן נבדקין ולא נמצא בהם דבר מ"מ אפשר כי לקטנותן של רמשים א"א לבדקו יפה אחר שאיתרע חזקת קמח זו בפנינו והרי מעשים בכל יום שאשה אחת מצאה במיני דגן וקמח שריחש וכמה נשים בדק' ולא מצאו. ודאי אם אשה שאמרה שמצאה לקחה קמחה בבקר ע"ש הי' טפי סברא להכשיר קמחי' שנלקחו מבערב די"ל השתא הו דאיתרע [ואפילו לא בדקה זו שבבקר מ"מ הואיל שאינם במקום אחד לא מחזקינן איסור עי' מס' טהרות פ"ג מ"ה ופ"ה מ"ז] ואע"ג דהרב בש"כ בספרו נקודות הכסף השיג על הוראות הרב בט"ז בפלאדין שנאפו בחג השבועות שכתב בסי' פ"ד ס"ק ט"ז אפשר שמודה כשיש המשך זמן ו' או ז' שעות ביני וביני כ"ש לילה שלימה אף כי בנדון דידן שעתה הקמח נבדק ולא נמצא דבר מש"כ אח שאשה שלקחה אתמול מצאה לא הייתי מיקל לכתחילה רק טעם השלישי הוא נכון דסתם כלים המיוחדים לקמח אינם נקיים (ובכה"ג ארז"ל בכלים ובסכיני') רק נשאר דבוק בהם קמח ומה גם שיבוקש הדבר כלי שבו הקמח של האשה וימצא דבוק בו קמח לח ויבש לכן באשר שאר הקמחים נמצאו נקיים ודאי אותו קמח הדבק ריחש ואם לא נתברר זה והאשה אומרת שהיה נקי יוכלו הנשים לומר אין אנו מאמינים לך ודו"ק וזה נ"ל להלכה ולא למעשה אבל הוראתי ברורה ת"ל: