חוות יאיר · חלק ק״ח סימן ב׳

ולעד"ן דגם הא לית'. דהא דאל תחלל את בתך להזנותה הוא זנות ממש ובכוונה שמסרה האב ליחיד או מפקירה לכל בשכר שתטול או שיטול. משא"כ פריצות בעלמא הנעשה שלא ברצונו ושלא ברצון הבתולה גם מסתמא לא מתהני' מעבירה שהרי אפי' בביא' לגדול אמרו דלא מקרי הנאה שכל טובתן של רשעים וכו' גבי יעל ואפי' לרמב"ם וסייעתי' דס"ל דקריבה של ג"ע אסור מן התורה ולוקין עליו גם ה"ל בכלל יהרג ועל יעבור עי' בהג"ה בש"ע סי' קנ"ז ובש"כ שם ס"ק י'. היינו באיש ובכוונה להנאתו דרך תאוה ונלמד מלשון לא תקרבו מה שלשון זה לא נכתב אצל אל תחלל לכן אפשר עוד להקל בו. רק סגי לן דאין העני מחויב לקפח פרנסת עצמו רק להזהר מן היחוד בלי אמה ומן הריצוי גם תמהר לשוב לביתה במוקדם האפשר ואם מ"מ הערל יהנה ומשביע יצרו ותאותו בכך אין בכך כלום. ואם בני העיר משימים על לב להנות העני וליתן לו כדי פרנסתו בצמצום כדי שימנע מזה. כ"ש בשיש ביד העני להחיות עצמו אף בעמל רב ויגיעה גדולה לחטוב עצים ולשאוב מים תע"ב. כ"ש אם אפשר להשכירה למשרתת לב"ב אחר שמחויב לעשות כי קרוב הדבר שלא יתרעם בזה הערל עליו ולא יקפח מחייתו.