חוות יאיר · חלק ק״ז סימן ז׳

כל זה כתבתי להמרומם ואחר שעה בחצות היום בא אלי וקלסני בתירוצי שכתבתי על קושיית התוס' בשטר שיש בו ריבית ושתמה מאד על התוס' וכל גדולי הקדמונים שלא הרגישו בתירוצי רק שתמה עלי במה שבאתי לסברת פלגינן דיבורייהו דסהדי כי לו נראה דבלה"נ ע"פ סברתי אין עדי שטר פסולים דמצי למימר ידעין היינו דבבא השטר לב"ד לא יגבו למלוה הריבית והשבתי לו דזה טעות דא"א לומר כן לא מבעיא דאם אינן לפנינו דלא טענינן כך בעדייהו לאכשרינהו דודאי אין לנו להדורי אזכות' נגד ספר הגלוי הוא השטר שלפנינו ולדעתי אפי' מ"ש בגמ' קוברי מת בי"ט שני דארז"ל דכשרים דאנהו סברו מצוה עבדי ואפי' נידו אותם על כך סברו דכפרה עבדו להו אין זה רק בשהם טוענים כך רק דלשון הגמ' לא משמע כך ומשמע דאן אמרינן זה מ"מ ברור לפענ"ד דבאם הם שם לא אמרינן זה רק שואלין אותן ואם לא ישיבו כך הם פסולים. מש"כ טענת הרבית הנ"ל שהם דברים שבלב ורחוקי' דסתם עדים החותמים הוא כדי לאשר ולקיים דברים הנאמרים בשטר ומאן לימא שהלוה יסרב מליתן הריבית אחר שקצב עמו והרי יש לחוש שיצרך עוד אחר זמן מעות ולא ילוה לו עוד.