חוות יאיר · חלק ק״ז סימן ה׳

ואם כדברך דאין אדם משים נפשו רשע רק נשאר בכשרותו ובחזקת שכל דבריו אמת וצדק רק דלענין להיות רשע ע"י עידותו גזירה הכתוב דאינו א"כ כלפי לאי דלפי זה באמרם אנוסים היינו מחמת ממון ג"כ נאמין להו ויהיה השטר פסול דעכ"פ שקר חתמו אלא ע"כ נהי דמצד זה אמת דברת דגזירת הכתוב הוא דקרוב פסול להעיר ולכך א"א שיעשה עצמו רשע אפי' יאמר שעבר על כל כריתות ומיתו' ב"ד מ"מ נשאר בכשרותו וכל עדותיו קיימין. מ"מ באותו עדות עצמו שבו עושה עצמו רשע א"א להאמינו לא מצד שנעשה רשע שאז כל עידותיו להבא בטלי' רק מצד שלא יתכן לומר שנעשה מעשה להרוג ע"פ עדותו זה שהרשיע לפי דברי עצמו הא דמכשרינן שאר עדיותיו היינו משום דמה שדיבר על עצמו היה כלא היה שאינו עושה עצמו רשע מצד הקורבה שלו עם עצמו כמו עדות קרוב על קרובו שבטל ומבוטל מש"כ באותו מעשה עצמו שבדיבורו על עצמו עם אחר אם נעשה מעשה ע"פ דיבורו ודוק כי זה ענין דק ושכלי.