חוות יאיר · חלק ק״ו סימן ז׳

אם מפורסמת האשה בזה והמשרתת מבנות העיר סברה וקבלה ואם לאו ג"כ אזלינן בתר מנהג נשים שהם ביכולת לערכה. ואם הוא נגד המנהג לא תוכל עשוהו אע"פ שתעשה כן לבניה. אם בניה סובלים שפחתה אינה מחויבת לסבול גם בניה לא בזיזה מלשאול בכל פעם מש"כ שפחתה. ומה שבא בסוף דבריך בענין קפידת האשה על שבירת ואבדן כל כלי. ע"פ הדין הדין עמה כי דין השפחה כשומר שכר לחייב בגניבה ושבירת כלי ע"י תקלה אם לא שנשבר מחמת מלאכה או שנדע מי מבני בית שברו ובכה"ג. רק ע"צ המנהג רוב נשים אינם מקפידות על דבר קטן וק"ל אין הולכים בממון אחר הרוב אם יש כמה נשים המקפידו' מש"כ אם לא נמצאו מקפידים רק אחת ושתים מעיר ראה דנטלה דעתן אצל כל אדם ולא נקרא מיעוטי רק מיעוטא דמיעוטא הם ציקנין מאנשי ורדינאה ובכמה דוכתי מפלגינן בין מיעוטא למיעוטא דמעוטא ע' ר"פ האשה בתרא. ואם את כל זה ידעת ובריחת השפחה לדעתך פשיעה הוא רק שחקרת לדעת דין פועל שחזר בו. הלא ידעת מ"ש בת"ה שנ"ט ומייתי לה רמ"א בסי' הנ"ל דמשרתת נקרא דבר האבוד רק דמסיים הת"ה שצ"ע ותמה הש"כ למה כתבו ב"י וד"מ בהחלט עי' בש"כ דמסיים שנראה שהכל לפי הענין ולפי ראות עיני דיין ושמהרשד"מ בתשובה קי"ט כ' שהדין עם השכיר מפני שהת"ה סיים וצ"ע.