חוות יאיר · חלק ק׳ סימן ג׳

ואפילו במ"ש ה"ה הנ"ל דאין לסמוך על האמנות הנכתב בכ"י שהכ"י לא ניתן לכתוב כדי לתבוע המעות ואין הנאמנות הולך וכו' אני קוהה בדבר דאזלינן בתר עיקר הדבר ושורשו והרי דברים ניכרים שאינו אלא הלואה וכדמשמע התנאי שאם יתן לו המעות לפני חנוכה יחזיר הכל וכן שאר דברי הכ"י וכאשר מודה הלוה וכה"ג מצינו דאזלינן בתר אומדן דעת ודברים הניכרים במקומות אין מספר ומה בפרק י"נ הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופס ע"ש דקל"א ובכה"ג ק"ל גבי מורשה דאפי' כתב ליה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך לא מצי להחזיק בדבר דשליח שוייה והכי נמי אמרינן בפח"ה גבי שטר מכירה במתנה ביקש ליתנם לו וכו' ואעפ"י דשם לא ק"ל הכימ"מ היכא דמוכח כ"ע לא פליגי ובכה"ג מרי' בפ' המקבל דק"ח ע"ב גבי שטר מתנה דאית בה אחריות דמכר הוא (מוהרר"ט ישיב כי סיוע לדעתו ממ"ש כל האחרונים ששטר כאח"ז דידן שהוקם בדרך שט"ח על סך מעות אין לומר בו אומדנא רק דינו כחוב ע' תשובה ס"ג) וא"כ כל דין כ"י של הלואה יש לזו ונכלל נאמנות למלוה נגד טענת פרעתי וריבית במ"ש בכ"י וכ"ן בכ"ל טענה שבעול"ם וא"כ פשוט כביעת' בכותחא שצריך הלוה לשלם דנזקקין לתובע תחלה כבח"מ ר"ס כ"ד ועדיף משטר הנזכר בהג"ה י"ד ס"ס קס"ט דהמלוה נשבע ונוטל דודאי מיירי שם הכל באין נאמנות מש"כ בנכתב נאמנות נוטל בלא שבועה ע' בט"ז שם ובסמ"ע בח"מ סי' פ"ב ס"ק ל"ד. ומסוף דברי הכ"י במ"ש עד שיבואו כ"ף ר"ט הנ"ל לידו ניכר שביאור ראש דברים אמת כמו שכתבתי.