חוות יאיר · חלק א׳ סימן ג׳

בהגיע אלי ספר מהדורי בתרא דספר נ"ש וראיתי כי עביד דינא לנפשיה והראה כי לשוא צרף צורף מכ"ת לצרף טו"ב השגות בספרו חה"ש על דבריו שבנ"ש. והלה ק"ו אם ככה נעשה לאיש בדורו צדיק מה פעל בהשגתו על דורות הראשונים שלבם פתוח כפש"א ואנן היינו למ"ס וכו': והשביתי לו. עמוד השחר וכו' כמהרר"פ יצ"ו כתבו השיגני ודאי טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת וברוך הסער הגדול הזה שהשיבני אל מחוז חפצי כי לא נחתי ולא שלותי עד שהבאתי ספר הנ"ל אל חדר תורתי ועברתי על דבריו ואמרתי ברוך ה' שהנחני בדרך אמת ואם ח"ו שגיתי באיזה מקומות בספרי מ"ח וחבירו בהשיגי על גדולם שקטנם עבה ממתני שלא כדת של תורה לבי אנסני כי שגיאות מי יבין. שקלתי למטרפי בדברי האגרת שנית של הרב הנ"ל בספרו מהדורי בתרא כי לעשות סנגורין לדבריו העביר עלי הדרך ותושע לי ימיני להראות לכל כי כל אותן רוחות גדולות וחזקות לדעתו אין מזיזין דברי ממקומן והלואי שיהיו כל שמועתיי ברירין כאותן השגות שכתבתי בספרי חה"ש. וידע מכ"ת שגם אני ידעתי שראוי לכל אדם לחשוד עצמו טרם יצא עתק מפיו לחשוד אחרים שטעו וששגגו ושאין זה רבותא ולא שבח או מעשה אומן להשיג על מחברים ולחקות על שורשי רגלם ולפשפש בדברי' ולשמוח ולהתפאר בתקלתם ח"ו ונפשי יודעת מאד מ"ש בס"ח סי' תתנ"ט גם מ"ש בהקדמת המתרגם לספר חובות הלבבות. אלו מן הקדמונים ואחריהם ישרי לב מ"ש בהקדמת ספר מתנת כהונה ובהקדמת ספר רצוף אהבה והביא מ"ש בספר בית לחם יהודה ובספר חסדי ה' דרך כ"ו ובס"ס מנחה חדשה. ובספר ארבעה חרשים בהקדמת חלק קנאת אפרים. ומ"ש מהר"י בן הגאון מהרו"ך בהקדמת פרישה ודרישה דחלק י"ד ובהקדמה ספר זקוקין דנורא. גם בספר בחינת הדת ד"א ע"ב. ובהקדמה שבילי אמונה. אלה וכאלה ידעתי שזכרו דבר הרע הזה שנוהגי' קצת שבאים בכוונה ורצון ובטרוניא על מחברי ספרים לא כאלה חלק השלמי' שמטריחין לישב דברי חכמים ומחברים שקדמם וכמ"ש במשנה מס' נגעים ספ"ט ופי"א ר"א לריב"ב חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים ובכה"ג כתב הרמב"ם בהקדמתו לפי' משניות שראוי לדון חכמי הדור ביתר שאת לזכות ובכה"ג כתב הרא"ם פרשת תזריע סוף פסקא מתחלת והסגירו שנית וע"ע מ"ש בהקדמת משמרת הבית על שהשיג עליו הראיה בעל בד הבית. מ"מ במה דברים אמורי' אם כוונת המשיג בעצם וראשונה לבקר מומים ואוהב לטעון ושונא לפרוק אבל אין ראיה מכל זה לכבוש אדם נבואתו ודבש וחלב אשר תחת לשונו בהשיגו ידו להשיג על דורות שלפניו בעצם תומו [עי' סוף התשובה בד"ד ע"ב] והרי ככה עשו קדמונים וראשונים לראשונים שקדמם כאשר עשו בעלי תוס' על רש"י וכן הפוסקים בכל המשך הדורות כמ"ש הרא"ש [והוא כלל כ"ה דין ט' וע' בסי' ט"ז וסי' מ"ה] תורה היא ואין מחניפין לשום אדם ובמנין המצות השיג הרמב"ם מאד על בה"ג שהיה גאון. וחזר הרמב"ן והשיג על הרמב"ם וכ' במ"ע קכ"ג ידעתי כי שכלי אינו שלם וכו' ומ"מ אינני חושד אותו בדבר הזה וכו' ואף כי קם אחריו גדול אחר וחיבר ספר נחמד להראה שמו מגילת אסתר וביקש בחזקה יד להציל הרמב"ם מיד הרמב"ן מ"מ אומר אני מגילת אסתר ההוא לאו ברה"ק נאמר כאשר בררתי לאור נר שכל כל איש ישר הולך אם אתי אל אדפיס אותו קונטרס בקוצר ועיין בהקדמת המפרש ספר בחינות עולם ומ"מ מ"ש הראב"ע בפירושו על קהלת בפסוק אל תבהל את פיך בהשיגו על פיוטי הקלירי ובספר נשמת חיים ע"ג פכ"א מביא לשון הרמבמ"ם לקהל מרצילייא שלעולם אל ישלך אדם דעתו אחר גיוויו כי העינים לפנים נבראו וכו' לכן קמתי ונתעוררתי לכתוב מאמר שלם על דברי בעל נ"ש במ"ב הנ"ל ויבחנו דברינו. וזה לשוני בהצלת הרודף ביתרון עודף מיד הנרדף אשר נהפך אל רודפו בכל עוזו ותוקפו. ובכוונה ורצון כיון ורצה. להכות הרודף אל החומש ולפלח כליותיו לעומת העצה. וללמוד זכות עצמו על הכלל כלו יצא טרח ולא עלתה בידו יגע ולא מצא: