דברי ריבות · חלק צ״ט סימן ב׳

וכן כתב הרמב"ם הלכות טוען ונטען פרק י"א וז"ל כל הקרקעות הידועות לבעליהן אף על פי שהן עתה תחת יד אחרים הרי הן בחזקת בעליהן כיצד ראובן שהיה משתמש בחצר כדרך שהעם משתמשים בחצרותיהן וכו' ואחר זמן בא שמעון וטען עליו ואמר לו חצר זו שתחת ידך שלי היא ושכורה היא בידך או שאולה והשיבו ראובן שלך הית' ואתה מכרת לי או נתת לי במתנ' אם אין עדים לשמעון שהיתה ידוע לו נשבע ראובן הסת ויעמוד במקומו אבל אם הביא שמעון עדים שחצר זו שלו היתה הרי בחזקת שמעון ואומר לראובן הבא ראיה שמכרה לך או נתנה לך אף על פי שאין ראובן מודה לשמעון שהיא היתה שלו שהרי יש עדים לשמעון אף בנדון דידן כיון שיש עדים לרבי משה דיבנה הנז' שהחזקה הנז' היא שלו לאו כל כמינייהו מאנשי הק"ק הנז' להחזיק בחזקה הנז' עד שיביאו ראיה ברורה להוציאה מחזקת ר' משה דיבנה וכל זמן שאינם מביאים ראיה הם חייבים על פי התורה להעמיד החזקה הנז' ביד רבי משה דיבנה הנזכר.