וליכא לדמויי נדון דידן לההיא דירושלמי שהביא המרדכי פרק השואל דרבי אסא לא קביל דברי רבי זעירא ורבי אלא דסברי שישלים השוכר זמנו כי אם כרבי אמי דסבר שיצא השוכר מיד משום שכבר פירש דלא פליגי דההיא דרבי אסא מיירי שהיתה הבית במשכנת' וכו' ולכן הורה שיצא מיד אבל המוכר מחמת דוחקו צריך להניח השוכר בבית עד תשלום זמנו וכן פסק הרא"ש בפסקיו דלעיל ובנדון דידן מוכר מפני דוחקו הוא לא משום משכנתא ולכן אין לו שום דמיון עם הירושלמי שהרי אפילו במוכר למזונות סברי רבי זעירא ורבי אלא דלא יצא השוכר ורבי אסא מודה בהו כדמפרש בירושלמי דלא פליגי כל שכן בנדון דידן דליכא משכנתא ואפילו למזונות לא מכר דפשיטא דלא יצא השוכר כל שכן דבר מן דין בנדון דידן כבר התנה המוכר עם הלוקח שיניח השוכר בביתו עד תשלום זמנו כנראה מתוך דברי השאלה מכל הטעמים האלו נראה לע"ד שהדין עם שמעון השוכר וישב בביתו עד תשלום זמן ימי שכירותו זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק צ״ד סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.