דברי ריבות · חלק צ׳ סימן י״א

וגדולה מזאת נראה בעיני דאפילו יהיה הדבר ברור ויודו כלם שאין ביד לוי שום דבר מראובן בשעה שהמחה ראובן לשמעון אצל לוי דאז ודאי אין כאן דין מעמד שלשתן וכל אחד משלשתן יכול לחזור מכל מקום מה שכבר קבל שמעון מלוי אינו יכול להחזירו ללוי ולתבוע מראובן וראייה לזה שכתב הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק י"ו כבר ביארנו שראובן שלא היה לו אצל שמעון כלום והיה ראובן חייב ללוי מנה והמחהו אצל שמעון אף על פי שהמחהו במעמד שלשתן לא קנה ואם רצה שמעון שלא יתן לא יתן ואם נתן חוזר וגובה מראובן שהרי על פיו נתן וכן אם רצה לוי לחזור ולומר איני רוצה לגבות משמעון חוזר וגובה מראובן ואף על פי שנפרע מקצת משמעון חוזר וגובה השאר מראובן משמע דוקא השאר גובה מראובן אבל מה שכבר גבה משמעון לא יחזור לגבותו מראובן להחזירו לשמעון דאי לא תימא הכי למה לו להרמב"ם להאריך בלשונו לימא חוזר וגובה מראובן ואף על פי שנפרע מקצת משמעון ולישתק ומדכתב עוד חוזר וגובה השאר מראובן משמע דוקא השאר וכן בהלכות מכירה פרק ו' רמז זה שכתב ואפילו פרע לוי לשמעון מקצת חובו לפיכך אם לא פרע לוי לשמעון ותובע את ראובן בשאר חובו הרי שאפילו במקום שאין דין מעמד שלשתן שכלן יכולין לחזור מכל מקום במה שנפרע כבר אין יכול לחזור כל שכן בנדון דידן שאין הדבר ברור אלא אדרבה טוען ראובן שהיה חייב לו לוי המעות בשעה שהמחה לשמעון אבל לוי דפשיטא ופשיטא דלאו כל כמיניה דשמעון לחזור על ראובן כלל העולה דבהא סלקינן ונחתינן מכח הטענות והבחינות שכתבתי דלכולי עלמא אין לשמעון על ראובן לא טענה קלה וחמורה לא שבועה ולא חומרא וכל החולק על זה עליו להביא הראיה ואני מה שנראה לע"ד כתבתי וחתמתי מה שאמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.