דברי ריבות · חלק ט׳ סימן ז׳

בנדון דידן אי אפשר לומר כן והטעם משום דבנדון דידן אפילו העד האחד אין מעיד עדות קדושין גמורין שהרי הוא עצמו מכחיש את עצמו כנראה מתוך דברי השאלה וז"ל אחד מן העדים העיד איך שמע מפי ראובן שאמר כשנתן הטבע' ללאה לשמור הוו עלי עדי' איך נתתי לה הטבעת לשם קדושין. הרי הוא עצמו מעיד ומקיים שנתן לה הטבעת לשמור ובתורת פקדון ומה שמזכיר אחר כך קדושין אינו מעיד שנתנו לה לשם קדושין וביטל דבורו הראשון כההיא דתניא בפ' קמא דקדושין אמר לה כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת אבל זה לא חזר מדבורו ולא דבר עמה שום דבר אחר שיבטל דבורו הראשון של פקדון אלא עמהם דבר שיהיו עדים ממה שכבר היה שנתנו לה לשם קדושין והרי ראינו בעינינו ובאזנינו שמענו שלא נתנו לה לשם קדושין אם כן נמצא שאין כאן קדושין כלל ובגדולה מזאת התיר תרומת הדשן סי' רי"ב עיין שם באופן שבנדון דידן אין כאן בית מיחוש כלל לכולי עלמא לפי מה שכתבתי לע"ד מלבד מה שכתבת והארכת בתשובתך לכן החזק במותר אל תרף נצריה כי היא חייך ואל יבטיחהו יצרו של החולק לאמר שיש בחומרא בית מנוס שהאוסר במותר יתיר באסור כי גם בלא דעת נפש לא טוב והמגלה עמוקות יגדיל תורתך ותהיה כגן רטוב ונדעה בינינו מה טוב זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.