וא"ת דמיהא משמע דטעמא משום דאידך אמר לא הא לא אמר כלום אסרינן לה אפומיה דחד דאמר נתקדשה ואמאי והא עד אחד בקדושין לאו כלום הוא וכדאיתא בפרק האומר דקידושין משום דאין דבר שבערוה פחות משני' וכיון דטעמא משום הכי הוא משמע דאפילו אמר נתקדשה בפני ובפני אחר לא אמר כלום ותירץ הרמב"ן ז"ל דרב פפא לטעמיה דאמר התם המקדש בעד א' חוששין לקדושיו הילכך אי לאו אידך דקא מכחיש ליה ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוי דינא דאפילו נשאת תצא. הרי שכתב הרמב"ן דרב פפא באוקמתא זו הלך לשיטתו דקאמר דחיישינן לקידושי עד אחד והרמב"ן עצמו עם כל שאר הפוסקים הנז' כתבו דרב פפא לא מיירי אלא בזרק לה קדושין אחד אומר קרוב לו וא' אומר קרוב לה כמו שכתבו התוספות אם כן נראה לומר דעד כאן לא קאמר רב פפא לא תנשא לכתחלה אלא בזרק לה קדושין שהוא ספק קרוב לודאי אבל בנדון דידן שמכחישו חבירו לגמרי אפי' רב פפא דקאמ' דחיישינן לקדושי עד א' מודה דתנשא לכתחלה משום דאין דבריו של אחד במקום שנים.
דברי ריבות · חלק ט׳ סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.