וגדולה מזו כתב הרמב"ם הלכות יבום וחליצה פ' שלישי מי שזינה עם אשה בין פנויה בין אשת איש ונתעברה ואמר זה העובר ממנו הוא ואפילו היא מודה לו אף על פי שהוא בנו לענין ירושה הרי זה ספק לענין יבום וכו' הרי שכתב אפילו בזונה שהוא בנו לענין ירושה כ"ש בנדון דידן שהיתה מיוחדת לו דפשיט' ופשיט' שרבי ראובן הנזכר ראוי ליורשו לרבי יעקב הנזכר כאחד מבניו וזה בין בנכסים שהיו לו לרבי יעקב בשעה שאמר שהוא בנו במיגו דאי בעי יהיב ליה במתנה בין בנכסים שבאו לו אחר כן וראיה לזה דאמרינן בקדושין על ההיא מתניתין דהאומר זה בני ממזר אינו נאמן קאמר בגמר' אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בן גרושה וכו' וחכמים אומרי' אינו נאמן ופריך בגמר' בשלמ' לר' יהודה היינו דכתיב יכיר יכירנו לאחרים אלא לרבנן יכיר למה לי בשצריך היכר' למאי הלכת' לתת לו פי שנים פשיט' למה לי קרא מיגו דאי בעי מיתב ליה מתנה מי לא יהבי ליה ומשני בנכסים שנפלו לאחר מכאן ופירש רש"י דאי לאו דאשמעינן קרא ליכא מיגו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הרי שנאמן האב אפילו על הנכסים הבאים לו לאחר מכאן.
דברי ריבות · חלק פ״ב סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.