והמעות שהיו ביד שותפו בשעת מיתה דין פקדון יש להם וכן המעות הנמצאים ביד פאטור ה"ה והוא הטעם ואפילו שישנם בעיר אחרת או מעבר לים דהא מתניתין סתמא קתני והיה לו פקדון ביד אחרים וכן כתב דין זה בפשיטות מהר"י קולון שורש קמ"ה ואין לטעות ולומר בפלגא מלוה דעסקא דלא הוי ראוי ומשום דאשכחן דהאי ממונא גופיה דידיה הוא ואי בעי מתעסק למשתי ביה שיכרא לא יכיל כדאמר רבה בפרק המקבל דלהכי קרי ליה עסקא דאי בעי וכו' עוד אמרו שם דאם מת אינה נעשית מטלטלין אצל בניו דמהא לא אריא דלא עדיפא ממלוה בשטר דעלמא שכל נכסי לוה משועבדין למלוה ואי זבין להו לוה מלוה טריף מהלקוחות ופסקינן הלכתא בהדיא דמלוה אפי' בשטר אין הבכור נוטל בה פי שני' וטעמא דמילתא כתבו המפרשים ז"ל מפני שהיה יכול להפקיעו מאלו המעות ומזה הקרקע לתת לו מעות אחרים וקרקע אחר דצד הפקעה משוי ליה ראוי והכי נמי בהאי פלגא מלוה הוא הדין והוא הטעם והכי נמי מוכר ממאי דאמרינן בגמרא אמר רבא להכי קרו ליה עסקא וכו' דמשמע דלכל מילי הוי כשאר מלוה דעלמא וכן כתב המרדכי שם וז"ל פסק רבינו מאיר דהאי עסקא לכל מילי חשיבא פלגא מלוה לענין המקדש במלוה אינה מקודשת וכן לענין מכר אם מכר לו קרקע וכו' וכן לענין שמיט' ששביעי' משמטתה ע"כ הרי לך בהדיא ממה שכתבנו דבפלגא מלוה דעסקא הוי כשאר מלוה דעלמא והוי ראוי לגבי בכור.
דברי ריבות · חלק ע״ח סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.