דברי ריבות · חלק ע״ו סימן ב׳

תשובה נראה לע"ד דסברת הרמב"ם היא דספינה וכל מה שבתוכה כל זמן שהיא בלב ים חשיבא ראויה ובכור ופשוט יורשין כא' כפשוטן של דבריו של הרמב"ם ודבר זה למד ממשנת ערכין כמו שכתב עליו הראב"ד ז"ל ואע"ג דהקשה עליו הרשב"א ז"ל דאוקימנא למתניתין כרבי אליעזר דלית הלכתא כותיה ועוד דאין זה אלא מדין סדור ומה ענין סדור לראוי וכמו שכתב מגיד משנה שם מכל מקום נראה לעניות דעתי שמשנת ערכין הכריחו להרמב"ם ז"ל לומר כן וזה דאיכא למידק אם איתא דתנא דמתניתין סבר דספינה חשיבא מוחזקת למה ליה לתנא למימר ספינתו בים ובאה לו ברבואו' אין להקדש בהם כלום היה לו לקצר בלשונו ולומר או ספינתו בים אין להקדש בהם כלום וכל מאי דשקיל וטרי בגמ' היה יכול לעשות בזה הלשון לבד דקא פריך בגמרא ספינתו בים עשיר הוא וזה דכיון דספינה בהיותה בלב ים חשיבא מוחזקת עשיר הוא אמר רב חסדא כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים והאיכא שכירות שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ותיפוק לי משום ספינה הא מני רבי אליעזר היא דתנן רבי אליעזר אומר אם היה אכר נותן לו צמדו וכו' באופן שהיה התנא אומ' כוונתו ממש בקצור לשונו ומדלא קאמר הכי משמע דדוקא כשבאה לו ברבואות הוא דפריך בגמרא עשיר הוא דכיון שכבר באה לידו ולרשותו מוחזק הוא ועשיר הוא אבל כל זמן שלא באה בין לרבנן בין לרבי אליעזר אין להקדש בה כלום לפי שהספינה וכל מה שבתוכה חשיבא ראויה.