אי בעית אימא סברא שמצאנו ראינו לשון ההסכמה וזה נוסחו שכל יהודי שיניח חצר או בית או ישליכו אותו מהחצר או מהבית ששכר מאותו כותי או מהתוגר שום יהודי אחר לא יוכל לבוא לאותו חצר או בית לדור בו ולא לשכור אותו לזמן שלש שנים מיום שיניח אותו היהודי המחזיק או ישליכו אותו וודאי שמשמעות הלשון מורה שצריך שיהיה החצר או הבית בנוי וראוי לדירה בזמן היותו פנוי למנין השלש שנים מדקאמר שום יהודי אחר לא יוכל לבא לאותו חצר או בית לדור בו משמע שצריך שיהיה ראוי לדירה שהיה אפשר לו לבא בתוכו ולדור בו ואז מכח ההסכמה גזרו שלא ידור בו ולא לשכור אותו וכו' שלא ידור בו אפי' בחנם משום דמהני ליה לכותי כמו שאמרו ז"ל ושאיה יוכת שער ולא לשכור אותו אפילו שלא ידור בו אבל מכל מקום צריך שיהיה ראוי לדירה.
דברי ריבות · חלק ע״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.