דברי ריבות · חלק ס״ט סימן ג׳

הרי לך דאף על גב דמקבל עליו כל האחריות אינו אלא רבית דרבנן וכן פסק הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פ"ד וז"ל נכסי יתומים מותר ליתן אותם לאדם נאמן שיש לו נכסים טובי' קרוב לשכר ורחוק להפסד כיצד אומר לו תהיה נושא ונותן בהם אם יש שם ריוח תן להם חלקם מן הריוח ואם יש שם הפסד תפסיד אתה לבדך שזה אבק רבית הוא וכל אבק רבית אינה אסורא אלא מדבריהם ובנכסי יתומים לא גזרו וכן פסקו כל הפוסקים וקרוב לשכר ורחוק להפסד אינו אלא איסורא דרבנן ואף על גב דר"ת מוקי לה לההיא מתניתין דאין מקבלין צאן ברזל ברבית דאורייתא היינו כמו שפירשו שם התוספות דמיירי שפסק דמים על הצאן וגם פסק דמי השבח וקבל עליו לתת בכל שנה דבר קצוב בין יהיה שם שבח בין לא יהיה והיינו רבית קצוצה וכו' אבל מודה ר"ת בנדון דרש"י דלא הוי אלא איסורא דרבנן ולא פליגי לענין דינא אלא בפירושא דמתניתין וכיון שכן בנדון דידן כיון שלא התנו דבר קצוב בריוח שיתן המקבל לנותן המעות בכל שנה אין כאן רבית דאורייתא כי אם אבק רבית ומה גם עתה בנדון דידן שכתוב בשטר העסק ואם ח"ו יארע שום גניבה או שרפה אז יש לו לראובן אחריות על הקרן דאפשר לפרש דשמעון המקבל קיבל עליו אחריות יוקרא וזולא ושאר מיני הפסד אבל לא גניבה ושרפה כלל וראובן הנותן קיבל עליו כל אחריות דגניבה ושרפה דבכי האי גוונא אפי' אבק רבית ליתא לדעת הרי"בן כמו שהביאו הטור סימן קע"ז ואפילו לדברי החולקים עליו אינו אלא רבית דרבנן.