דברי ריבות · חלק ס״ח סימן י׳

ועוד יש בנדון דידן כמה מיני מצות שראוי להתיר השבועה שהיתה על דעת רבים בשבילם ויובן בזה כי נשאלה שאלה על בחור אחד אשר נדר על דעת רבים ואמר יאסרו כל פירות שבעולם עליו חוץ מן החטין אם ישחק בקוביא לא בגיני ולא בגין אחרים ויהי היום ויעבור וישחוק בגין אחרים כי הציקתהו רוחו ועתה בא לשאל אם יש תקנה התשובה היא ארוכה מאד אבל דרך כלל כתב וז"ל ומזה הטעם נראה שיש למצוא תקנה להיות לו הפרה לנדרו כמו לדבר מצוה כי ידוע וברור לנו שאי אפשר לו לעמוד כל ימיו ואי אפשר שלא יכשל כמה פעמי' וזה הדבר מצוה שאם לא יפירוהו יבא לידי מכשול עון כל ימיו וכן כתב הר"ר בר ששת סימן תס"א על ענין שבועה על דעת רבים ואין לך מצוה גדולה מהסיר מכשול ונזקין מדרך הרבים הרי שאפילו שהשבועה היתה לדעת רבים לפרוש מאסורא שלא לשחוק בקוביא מ"מ חשיב דבר מצוה להתירה כדי שלא יבא לידי מכשול אף בנדון דידן יש תקנה והיתר לשבועה זו כדי שלא יבא לידי קטטות ומריבות להחזיק ידי מחזיקי הפרוד וההפרשה וזה כי אין ספק ודבר ברור הוא כי בהיותם נפרדים איש מעל אחיו ישתלשלו כמה קטטות ומריבות בזמן המסים והארנוניו' וגם העניים המוטלים עליהם אינם מושגחים כמו שהדין נותן ועיניהם תלויות ואינם יודעים על איזה מהכתות יסמוכו ואין דרך ומבוא לסלק כל זה ולשים שלום ביניהם אחר החקירה והדרישה לפי מה שאמרו לי כי אם בזה האופן להתיר שבועת המושבעים המתחרטים משבועתם ויתחברו עם רוב הקהל ומתוך כך הנשארים לא יחזיקו כל כך בסברתם באופן שיבא הכל לידי גמר טוב ולהיות שלום ביניהם ואין ספק כי השלום הוא דבר מצוה להתיר השבועה העשויה על דעת רבים בלא דעת רבים שנדר לדעתם וכמו שכתב מהר"ם וז"ל ואחרי שהשלום תלוי בכך דבר פשוט הוא שלדבר מצוה לעשות שלום בין איש לאשתו יש התרה בלא דעת רבים שנדר לדעתם כההוא מקרי דדרדקי וכו' וכן כתב הרמב"ם פרק ששי הלכות שבועות אם ראו הדיינין שהיתר שבועה זו גורם למצוה ולשלום וכו' ושקיום שבועה זו גורם לעברה ולקטטה פותחין לו וכו' ועוד בר מן דין יש מצוה להתיר השבועה והוא כי מצאתי שאלה מהעתק יד בשם הראב"ד וז"ל הנה נא הסכימו כל חכמי ארצינו על השבועה אשר נשבעו לה אנשים כי היא לבטול מצוה מכמה פנים. הא' כי היתה לדבר מחלוקת וההפרדה וכל חוזק ידי מחלוקת ופרידה אין ביטול מצוה גדול מזה. והב' כי היתה לבטול תפלה. והג' כי נתכוונו לדחות את רבם ואת זקן שבעיר' והמבזה את רבו אין לו מחילה עולמית ולא יהא אלא החולק על ישיבת רב הרי הוא כחולק על השכינ' וגורם לו שתסתלק מישראל וכו' וסוף דבריו ש"מ שאין שום נדר בעולם עומד בפני ביטול מצוה ומדגמרו להא ממילתא דרבינא בההוא מקרי דדרדקי אלמא כי הדדי נינהו אף בנדון דידן תרתי איתנהו ביה א' כי היתה השבועה לדבר מחלוקת ופרידה. ב' כי הם מבזים את רבם כי למדם תורה זה כמה והנהיגם והדריכם בדרך ישרה והוא כחולק על השכינה כי אין לך בזיון גדול מזה כי חולקים עליו ועושים תקנות לבטל את דבריו ולבסוף ויפנו אליו עורף ולא פנים. ועוד בר מן דין יש בנדון דידן מצוה לשנוכל להתיר השבועה בשבילה וזה כי כתב ר"י בר שמואל בהגהה מיימונית פרק ח' הלכות תפלה וזה לשונו ר"י נשאל על אחד שהדיר את חבירו מליכנס לביתו על דעת רבים ובית הכנסת בביתו אם יכול להתיר את נדרו לילך לבית הכנסת להתפלל אף על פי שאין מנין בעיר אפילו עם המודר והשיב נראה לי כי דבר מצוה הוא ולא מבעיא היכא דאיכא מנין לפרקים אלא אפילו לא היה מנין לפרקים מצוה הוא שישתפנו לתפלה ובית אלקים יהלכו ברגש כיון שכבר קבעו שם מקום לתפלתם ומתוך כך קובעים עצמם יותר לתפלה ומכוונים את לבם לאביהם שבשמי' וקובעים יותר מקום לתפלת' מתוך שמתפללי' במקום המיוחד להם להתפלל ויכול להתיר את נדרו כדי לילך לבית הכנסת להתפלל עם חבירו ותפלתו של אדם נשמעת בבית הכנסת אף בנדון דידן כיון שכבר קבעו מקום לתפלתן בבית ה' החדש ומתוך כך יקבעו עצמם יותר לתפלה ויכוונו את לבם לאביהם שבשמי' מה שאין כן בהיות' מפוזרים נעים ונדים לכן על כל אחד מהמצוות שכתבתי כל שכן דכלהו איתנהו ראוי לכל אדם מהמושבעי' להשתדל להתיר שבועתו ויש מצוה רבה בהיתר שבועה זו ואנן סהדי דניחא להו בהכי להנהו רבים שנשבע על דעתם ולענין מה שנודע לי אחר כך שכתוב בשטר השבועה שהמושבעי' קבלו הנאה מהארבע' ידועי' המשביעי' ואם הוא כך צריך שיהא ההתר' מדעת' כדאמרינן בנדרי' פ' רבי אליעזר תניא המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו פי' מדעתו כמו שפירשו המפרשים ומייתי ראיה ממשה עם יתרו ומצדקיהו עם נבוכדנצר וכו' בנדון דידן איכא למימר שאין לחוש לזה מכמה אנפי ראשונה שהמושבעי' מכחישי' ואומרי' שמעול' לא קבלו הנאה מהם ולא נשבעו בשביל כך וודאי שהם נאמני' לומר כן כי כל החתומי' בשטר הם נוגעי' בדבר ואינם נאמני' להעיד כנגדם ומיגו דאי בעו אמרי לא נשבענו כלל כמו שכתב הה"ר אליה המזרחי בתשובותיו דנאמן אדם לומר מעולם לא נשבעתי על כך אף על פי שהוא חתום על השבועה דאין בחתימתו כלום נאמנים לומר נמי אמת שנשבענו אבל לא נשבענו בשביל שום הנאה ולא מחמת שום טובה ועל מציאות השבועה חתמנו ועל ההנאה לא חתמנו כדאית' בירושלמי נאמנים העדים לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו הביאו הטור סימן ע"א וכתבו כן בשטר להראו' חוזק הענין כדי שלא יבואו הקהל לעשות מה שעשו ובשביל אמתל' זו חתמנו. ועוד ראיה לזה דבנדון דידן הורע חזקת השטר אפילו לפי דברי התובעים לפי שהם בעצמם מודים שיש שם אנשי' חתומי' שלא נשבעו ולא שמעו קול אלה בהיות כתוב בשטר אנו חתומי מטה וכו' והודאת בעל דין כמאה עדים דמי כל שכן שיהיו נאמני' אלו לומר חתמנו על השבועה אבל לא על ההנאה. ועוד לו הונח שחתמו על הכל ושנשבעו בשביל הנאה וטובה כבר כתבתי בתחלת דברי שלא חלה השבוע' כלל עד אחר גמר המעשה כיון שלא אמרו מעכשיו ואז לא חלה שבועה כלל לפי שהיא מבטלת מצות עשה מהתור' דאחרי רבי' להטות. ועוד הונח שהשבועה חלה כבר כתבו התוספו' דמאי דבעינן דעת המשביע היינו כשההיתר הוא לדבר הרשות אבל כשהוא לדבר מצוה מתירין לכתחלה אפילו שלא מדעתו דאי לא תימ' הכי מאי דעתיה דצדקיהו בהיותו צדיק גמור ומה מועיל לו ההתרה וגם הסנהדרין למה התירו לו אלא בודאי שאפילו לכתחלה מועיל ומאי דקאמר אין מתירין אלא בפניו הוא מפני החשד ואפילו בעל כרחו. ועוד דבנדון דידן כבר התירו להם ובודאי דבדיעבד מהני לפי רוב הפוסקים כי כן פסק רבינו תם והרא"ש וכן הטור וכן הכריח ה"ר חסדאי קרישקאש דאם התירוהו מותר כמו שהביאו הר"ר בר ששת סי' קפ"ו וכן נראה מתוך דברי הרמב"ם לכן מתוך הבחינות והצדדין והטענות שכתבתי ראוי לכל אדם שיתחרט משבועתו וישתדל לבקש היתר לחומרתו ויצטרף עם רוב אנשי הקהל לקיי' מצותו אחרי רבים להטות ויסיר מכשול מריבות וקטטות ולא יבזה את רבו חכם וזקן שבעירו וירצה דבריו להטות ובזה יכוין את לבו לאביו שבשמים זהו מה שנראה לפי עניות דעתי ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה: