דברי ריבות · חלק ס״ז סימן ז׳

תשובה ידעתי באמנה כי אני מכניס ראשי בסלע המחלוקו' ובנקיקי המריבות אבל להיות השתי כתות מפצירו' בכמה וכמה רעים עלי מעתירות אמרתי וגזרתי דעתי לחוות ולהורות ושלחתי ידי לעטי לגלות דעתי ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה השאלה הערוכה אולי ישר בעיני האלקים ותעלה ארוכה וזה כי במה שטען החכם ראשונה כי העדים החתומים על קבלת הנזירות הם עצמם מעידים אחר האיומים איך מעולם לא קבל החכם נזירות בפיו בפנינו על הדבר ההוא וכו' דבר פשוט הוא שאין בטענה זו ממש שכתב הרמב"ם פרק ג' הלכות עדות כל עד שנחקרה עדותו בבית דין בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות אין יכול לחזור בו כיצד אמר מוטעה הייתי שוגג הייתי ונזכרתי שאין הדבר כן לפחדו עשיתי אין שומעין לו אפילו נתן טעם לדבריו וכן אינו יכול להוסיף בעדותו כללו של דבר כל הדברים שיאמר העד אחר שנחקרה עדותו שיבא מכללן ביטול העדות או תוספת תנאי בה אין שומעין לו עדים החתומי' על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואין יכולין לחזור בהן בד"א כשאפשר לקיים השטר שלא מפיהן כגון שהיו שם עדי' שזה כתב ידן וכו' וכיון דבנדון דידן נתקיימו חתימות אלו העדים בב"ד הרי נחקרה עדותן בב"ד ואין יכולין לחזור ולהגיד.