דברי ריבות · חלק ס״ז סימן כ״ג

לזה אני אומר שכבר פסק הררי"ק שרש קכ"ו דעביד אינש דגזי' ולא עביד אפילו בממון הקל שניתן להשבון כל שכן להפיל חבירו לתוך המכמורת כנדון דידן למסור גופו וכתב עוד ודבר פשוט הוא כי היום הזה אדם קורא לחברו מלשין יורד עמו לחייו יותר מהם יקראוהו עובר על מה שכתו' בתורה ומינה נלמד דאיסור חמור הוא היום הזה בעיני העולם למסור חבירו בידי כותים בפרהסיא ואפילו כי בעונות הרבים רבים מפריצי עמנו פורצים גדר וכו' ומ"מ היכא דליכא לאשתמוטי כגון לשאול תביעה בין הכותים דמילתא דאוושא טובא הוא לא ימצא אחד מני אלף שיחציף כ"כ לעשות כדבר הרע הזה ופשיטא דביוצא בזה אית לן למימר דגזי' אניש ולא עביד ואע"ג שכתב ר"ח שכיון שהפחידו בדברי' שבידו לעשות אע"ג דלא עביד כתבינין ליה מודעא פשיטא שמאחר שמהר"ם והריב"א חולקין והוי פלוגתא דרבוותא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה וכו' ועוד דאפילו לדברי ר"ח פשיטא דלא חשיב בגזום כגזום בעלמא אלא היכא דגזים ליה במידי דאי עביד ליה בריא הזיקא או בגופו כגון דגזים ליה למקטליה או למחויי או בממונא כי ההיא דכבישנא שטר משכנתא דפרדסא וכו' שביד המגזים לעשותו בלי ספק אבל היכא שמגזמו לעשות דבר דאף כי יעשהו שמא לא יוזק חבירו בכך כגון כיוצא בנידון שאנו עומדים עליו שטוען שגזמו להביאו בערכאות של כותים דלא חשיב אונס כלל שהרי לא כל המביאים חבריהם בעש"כ נוצחים והרבה עשו כן ולא הצליחו ע"כ.