דברי ריבות · חלק ס״ד סימן ב׳

תשובה על ענין אי הוי שבועה או לא האמת הוא דהוי שבועה מדתנן בנדרים פרק קמא כל כנויי נדרים כנדרים וחרמים כחרמים ושבועות כשבועות פי' דקאמ' שבותה שקוקה שהם כנויי שבועה ופי' ה"רן מיהא שמעינן דבשבועה לא בעינן שם אלא כיון שאמר שבועה או שבותה שהיא כנויה שלא אוכל ככר זה אסור לאכלו דמתני' בכי האי גונא עסקינן דאי כשהזכיר את השם מאי איריא משום כנוי שבועה תפוק לי' משום הזכרת השם דאפילו בלא שבועה ובלא כנוי הוי שבועה וראיה לזה מדאמרינן בע"א פרק אין מעמידין לאלדי ישראל לא מגלינא וקאמר דר' יוחנן לא עבר על השבועה משום דלא קאמר באלהא דישראל אלא לאלהא דישראל דמשמע אבל לעמיה ישראל מגלינא משמע דבלא שם ובלא כנוי הוי שבועה כיון שהזכיר השם אם לא משום האי טעמא. ועוד דלמאן דאמר כנויין לשון שבדו להם חכמים להיות נודר בו ולהכי תקנו כנויין בשבועה כי היכי דלא לימא שבועה להשם וזמנין דמתרמי דיימר להשם ולא יאמר שבועה וקא מפיק שם שמים לבטלה אלמא כל שהזכיר שבועה או כנויה אפי' בלא הזכרת השם מהני וכן נמי כתבו בתוס' שהקשו דבפ' שבועת העדות קאמר נאמר כאן בשבועת האלה ונאמר להלן ושמעה קול אלה מה להלן בשם דכתיב יתן השם את ירכך וכו' אף כאן בשם. וכן ריש פרק שבועת הדיינין קאמר כמאן כרבי חנינא בר אידי דאמר בעינן שם וקאמר אפילו תימא רבנן דאמרי בכנוי וכו' אלמא דלכולי עלמא לפחות בעינן כנוי דשם ותירצו דהא דבעינן שם או כנוי במושבע מאחרי' דהא מסוטה גמרינן דמושבעת מפי כהן אבל במושבע מפי עצמו מצי אסיר נפשיה בלא שם וכנוי.