דברי ריבות · חלק ס״ב סימן ז׳

והשיב שכיון שראובן היה רגיל בחברת הקברים אותה חברה זוכה ברביע מן ההנחה ואף על פי שפשט המנהג שהנודר סתם לד' חברות יפרע לכלם חוץ מחברת קברים הרי ראובן בעת שצוה לא היה שם ולא היה יודע במנהגם ולפיכך אין לומר שעל דעתם צוה וכו' הרי שאפי' בסתם אמדינן דעתיה למה שהיה רגיל זה כמה ולא אזלינן אחר מנהג העיר כל שכן בנדון דידן שהיה בלבו בשעת נדרו הפך מנהגם דלא אזלינן בתר מנהגם ועוד כתב הר"ן סימן י"א וז"ל אין ספק שבני העיר יכולין להתקין ביניהם חוקים והנהגו' והם קיימים עליהם ומיהו דוקא לאותן שנקראים בני עירם אבל לבני עיר אחרת לא גם כי יהיה להם תביעה עליו דאי זה כח יש להם להסיע על קיצתו כיון שאינו מבני קהלם מכל מה שכתבתי נראה לע"ד שהדין עם ראובן וחייבים אנשי הקהל לחזור לראובן הלבנים אם כפאוהו על כך ולהיות שכמעט אין מקום לשאלה זאת נלאתי לכתוב כמה מיני ראיות כי הענין פשוט וברור לפי מה שאומר לי ע"ד ולבי אני הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.