ויש להביא ראיה לזה משנוי סדר החלוקות שבבבלי נקט ברישא רבים ובירושלמי נקט ברישא יחיד ועם מה שכתבתי הוא ברור כי הבבלי עקר החדוש ברבי' ולכך שנאו ראשון ואמרינן נקט סיפא אגב רישא והירושלמי עקר החדוש ביחיד ולכך שנאו ראשון ולומר נקט סיפא אגב רישא שהוא יותר ראוי מלומר נקט רישא אגב סיפא באופן שהכלל העולה מדברי הוא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכלהו סברי דאפילו פסק מעצמו יתן לעניי אותה העיר אם כן הדרן קושיא לדוכתין.
דברי ריבות · חלק ס״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.