דברי ריבות · חלק ס׳ סימן י״א

ואולם השאלה הב' עם היות ב' חלקים ומן הראוי היה להפריד דבור לכל חלק מ"מ כיון שטענה אחת בעצמה מתרת את שתיהם נחזיק בה ונאמר על שנים החלקים בכלל וזה דלא מבעיא כי מת אחד מהברורים ולא קם אחר תחתיו דודאי נתפרדה החבילה ומקבלי ההסכמה אינם חייבים לקיים מה שיגזרו הנשארים בחיים כל שלא חזרו כל המסכימי' לקבל עליהם מחדש גזרת הנשארים בלבד אלא אפי' לא מת שום אחד מהם אלא שאחד מהם אינו רוצה להועד עמהם מאיזה טעם נראה בעיניו לעשות כן אין חבריו רשאים לגזור דבר על המסכימי' ואם גזרו אעפ"י שכלם נתרצו בגזרה אין המסכימים חייבים לקיים גזרתם וזה דכל בירורים לגזור דבר צריך ודאי שמה שיגזרו יוסכם על פי רוב הנבררים דאי ליכא רוב אין בהסכמתם כלום שהרי על חלוקי דעות אמרה תורה אחרי רבי' להטות וכיון שכן להיות הרוב הזה נכון לקיים את גזרתו צריך שכל הנבררים ימצאו יחד כלם וישאו ויתנו במה שמכוונים לגזור אם נאות אם לאו ויעמדו למנין ויגמר על פי הרוב אבל אם אחד מהם לא נמצא אתם גם שכל הנקבצים הסכימו בדבר עדיין אינם רוב להיות גזרתם קיימת וזה משום דאם אותו אחד הוה בהדייהו הוה אמר מילתא דשויא לכלהו או לרובייהו ולא הוו אמרי הכי וזה ברור בתשובת הראשונים והוכיחו בירורו מסוגיית הגמרא ואם מן הסתם הדין כך קל וחומר ובן בנו של קל וחומר אם כשהובררו הברורים ואמר בפירוש שהברורים ישאו ויתנו בכל דבר שירצו לגזור ויגמר על פי הרוב דכי הא ודאי ברירה מביעתא בכותחא דכל שאחד מהם חסר מכללם ולא נשא ונתן עם חביריו דאין רובם נקרא רוב וכיון שכן ראיתי לשון הסכמתם השניה וכתוב בה כך וההסכמה גם כן ביניהם שכל אחד אשר ישאו ויתנו ביניה' הכל יהיה נגמר וכו' ואם כי לשון זה בו טעות וצריך להגיה שלאחר אשר ישאו ויתנו עכ"ז מכללו נראה שהתנו בבירור שישאו ויתנו ביניהם ואחר כך יגמרו וכיון שכן כל שמת אחד מהנבררים ולא הוברר אחר במקומו או לא קיבלו מחדש הנבררים הנשארים בלבד או אפי' לא מת אלא נסתלק ואינו רוצה להמצא עמהם בדבר כלל הן שיסתלק ברשות ואין לו מכשול בסלוקו הן שלא ברשות ונכשל בעונו אין וועד חביריו נחשב עד שיגמרו שום ענין זולתו וכל שגזרו והוא לא נמצא שם אין גזירתם כלום ואין המסכימים חייבים לקיים גזרתם כלל.