דברי ריבות · חלק נ״ח סימן א׳

ראובן ושמעון נתעצמו בריב וביררו להם שלשה אנשים ידינו דינם וכתבו ביניהם שטר בירורין והוזכר בו שהדיינים יש להם רשות שידינו כפי הנראה בעיניהם בדין ובפשרה ושניה' נשבעו לקיים ככל היוצא מפי הדיינים כנזכר בשטר הבירורין ואחר שעמדו לדין לפניהם ואמרו טענותיהם ופסקו הדיינים בדרך פשרה דבר מה על שמעון וכשמוע שמעון ערער ואמר שקודם שעמד לפניהם קרא בגרון ואמר שאינו מרשה את הדיינים ולא מסכים לקבל מה שיגזרו בדרך פשרה אלא כפי דין גמור על דעת זה ירדנו שנינו לפני הדיינים ומה שנשאר השטר בעינו היה כדי שלא ימחק אבל מה שכתוב בו שידונו בדרך פשרה נתבטל בינינו בטול גמור ולכן מה שדנו בדרך פשרה אינו חייב לקיימו כלל וראובן מכחיש ואומר לא כי אלא על הכל ירדנו ככתוב בשטר הבירורין ושמעון לאמת דעתו עמד לפני בית דין וטען טענה זו והביא לפני בית דין עדים כשרים והבית דין חקרו את העדים ככל הראוי ומצאום מכוונים ככל דברי שמעון שנתברר בבירור בטרם ירדו לדין שאין רשות לדיינים לדון בדרך פשר' כלל והב"ד הורו את שמעון שהוא פטור ומותר משבועתו שבשטר הבירורין ואינו חייב לקיים מה שפשרו הדיינים. יורנו רבינו מורה צדק איזה דרך ישכון אור התורה אם שמעון חייב לקיים מה שפשרו הדיינים מכח השבועה הנז' בשטר הברורין או אם הוא פטור משבועתו אחרי הביאו ראיה על טענתו הנז' ושכר האדון כפול ומכופל מבעל הגמול ושלום האדון יגדל אוי"ר.