ומתוך דברי הר"ן בתשובותיו סי' ס"ה שהאריך בזה נראה דבנדון דידן חייבין להבדל ולהתרחק מהאיש העובר כדין מנודה לפי שכתב בסוף דבריו שחרם שמטילין ציבור קודם מעשה אינו אלא לאסור אותו דבר היינו בסתם אבל כשמפרש שכל העובר יהא דינו כדין מוחר' ומנודה ודאי דחל הנידוי ולכן פסק בנדון ההוא שכיון שדברי פלוני מוכיחי' שלא לאסור עצמו הדבר בלבד אמר כן שהרי פירש ואמר שיה' מוחר' ומנודה לכל ישראל ודאי שנדויו נדוי אף כאן בנדון דידן שכיון שפירשו בפירוש מעתה ומעכשיו נחזיק אותו למוחרם ומנודה לה' ודאי שלא לאסור הדבר לבד אמרו כן אלא לנהוג בו מנהג מנודה ומוחרם.
דברי ריבות · חלק נ״ז סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.