דברי ריבות · חלק תט״ו סימן ג׳

וכיון שחל עליו שם הקדש אף על גב שיש לו עליו שעבוד כתובת אשתו מכל מקום חל עליו ההקדש דהקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שעבוד וכן כתב הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק י"ח וז"ל המקדיש נכסיו אין בעל חוב יכול לטרוף מן ההקדש שההקדש מפקיע השעבוד וכתב הרב המגיד דעת רבינו שכל הקדש אפילו קדושת דמים מפקיע מידי שעבוד ואפי' הקדש קרקע ואם הוא קדושת הגוף ההפקעה היא עולמית ואם הוא קדושת דמים נפקע עד שיפדה וכתב שם הרמב"ם וכשפודין הקרקע מיד ההקדש אומרים כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו על מנת שיתן לבעל חוב את חובו ולאשה כתובתה לפיכך לכשתפדה ותצא לחולין ביד הלוקח יבא בעל חוב ויטרף אותה או האשה בכתובתה וכיון שכן בנדון דידן אף על גב דסך כתובת אשתו מרובה מכל מקום לא ניתנה כתובה לגבות מחיים ולכן החצר הנזכר הוא קדוש לדמיו עד שתבא הכתובה לידי גבייה או מחמת גירושין או מחמת מיתה ואז יפדה החצר ויצא לחולין על מנת שיפרעו לה כתובתה אם אין שם נכסים אחרים לפרוע הכתובה ואף לסברת הראב"ד ושאר מפרשים דסברי דדוקא קדושת הגוף כגון שור והקדישו למזבח מפקיע השיעבוד אבל קדושת דמים אינו מפקיע השעבוד מכל מקום הדין הוא שיפדנו המלוה בדבר מועט שלא יאמרו הקדש יוצא לחולין בלא פדיון ואותו מעט של הפדיון יוסיפנו על החוב ויגבנו עם שאר החוב כמו שכ' הטור ח"ה סי' קי"ז באופן דבין למר ובין למר בנדון דידן יהיה החצר קדוש לדמיו עד שתבא כתובה זו לידי גבייה ויפדו החצר מיד הגזבר בדבר מועט ויצא לחולין ואז יוסיפו על חוב הכתובה אותו המעט ותגבה האשה הכל.