ובגדולה מזו כתב הריב"ש בתשובותיו סימן קכ"ט על ראובן שהיה לו בת גדולה וקנה לה תכשיטין לצורך נדונייתא ליתנם לה לזמן נישואיה וקידשה ללוי ומת ראובן ובא לוי ותובע התכשיטין שקנה לה אביה והבן היורש טוען שאף על פי שקנה את האשה לא קנה את הנדור לה וכו' והשיב וז"ל הבת לא קנתה החפצים ההם אף על פי שיהי' דעת האב לתתם לה כשתנשא כיון שעדיין לא נתנם לה הרי לך שאף על פי שהיא נשאת למי שקדשה אביה מ"מ לא אמרינן שזכתה בתכשיטין משעת לקיחתן עד שיתנם לה אביה בפועל בשעת כניסתה לחופה ולעולם הם בחזקת האב עד שהיורש יורש אותם בנדון דידן שיצאת מאת אביה ומסרה עצמה לאיש זר אשר לא חפץ בו אביה לא כל שכן דאמרינן שאין לה שום זכות בתכשיטין והם עומדים ברשות האב לעשות מהם מה שירצה כלל העולה דבהא סלקינן ונחתינן דלאה הנזכרת אין לה טענה נגד אביה לא על כתובת אמה ולא על התכשיטין המזומנין לה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק ת״ט סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
