דברי ריבות · חלק ת״ט סימן ג׳

וגם בתביעה השנית אין הדין עמה וזה דאף על גב דתנן במסכת ערכין פרק שום היתומים אחד המקדש נכסיו ואחד המעריך עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן ורש"י רבותא קמ"ל דאף על גב דעדיין לא נעלום הרי הן בחזקתן משעת לקיחה באופן שנראה מכאן שהכלים שקנה ראובן לנדוניית בתו הן בחזקתה וכן מתוך משנה זו פסק הרמב"ם ז"ל הלכות מלוה ולוה פרק ראשון אין בעל חוב גובה לא מכסות אשתו ובניו של לוה ולא מבגדים צבועין שצבען לשמן אף על פי שעדיין לא לבשו אותו ולא מסנדלים חדשים שלקחן לשמן אלא הרי אלו שלהן וכן פסק חו"מ סימן צ"ז מכל מקום הרי כתב שם הרמב"ם ז"ל במה דברים אמורים בכלי החול אבל בגדי שבת והמועד גובה אותן בעל חוב וכן פסק הטור והכי אמרינן בירושלמי בגדים של בניהם ובנותיהם אין שמין של רגל ושל שבת שמין וכמו שפירש מגיד משנה שאינו עולה בדעת הבעלים להקנות להם בגדים אלו המכובדים שהם מיותרים על דעת שלא יוכל למוכרן וכיון שכן כלי הנדוניא הם מכובדים והם בחזקת האיש עד שיתנם לבתו.