דברי ריבות · חלק ת״ג סימן ב׳

תשובה ראיתי בשאלה זו דברים אשר אין להם שחר וטעמא דמילתא שבענין מי שיש לו תביעת ממון על חבירו ומצא מממונו ביד אחר עיקר דין זה ושרשו הוא בפסקי הרא"ש פרק קמא דבבא קמא וז"ל מי שבא לפני בית דין ואומר יש לי תביעה על פלוני ומצאתי מנכסיו במקום ידוע ואני ירא שאם יבואו לידו יבריחם ולא אמצא מקום לגבו' ממנו חובי ומבקש שיעכבו בית דין הנכסים עד שיתברר תביעתו וכו' עד מצווה הדיין לעכב ממון הנתבע עד שיברר התובע תביעתו הרי שאין לדיין לעשות כי אם לעכב הממון ביד מי שהממון בידו אבל להוציאו מידו ולהחליטו וליתנו ביד התובע זה לא עלה כל לב אדם וכמו שכתוב מהרי"ק ז"ל שרש ק"ט עיין שם וכיון שכן בנדון דידן מי הכריחו ומי חייבו לשמעון שום דבר אחרי אשר בשעת תביעת ראובן לא היה ביד שמעון שום ממון מלוי וגם אם היה באותה שעה בידו מי מחייבו ליתן שום דבר לראובן עד יבא לוי ולכן גמרתי אמרתי שאם יש ביד שמעון איזה ממון מלוי אינו חייב ליתנו לראובן כי אם לעכבו עד שיבא לוי לעמוד בדין עם ראובן ואף על פי שנתחייב בקנין ליתנו לו הוי קנין בטעות ואף על פי שנשבע אינו חייב כי לא חל חיוב השבועה כי אם במקום שחייב ממון מן הדין וכיון שחיוב ממון אין כאן חיוב שבועה אין כאן דאין השבועה תוספת חיוב כי אם מזרזת הפרעון במקום שיש חיוב ממון כמו שכתב הרשב"א סי' תשע"ה וגם מהרי"ק שרש פ"א זהו מה שנראה לע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.