דברי ריבות · חלק ת״ב סימן ג׳

אבל כד מעיינן בה שפיר נראה לומר דשפיר כייפינן ליה לגרש וזה משום דאנן סהדי דמה שטוענת ישען על ביתו ולא יעמוד האמת אתה אפילו טוענת כן שלא בפני בעלה משום דרגלים לדבר וידים מוכיחות אחר שהוא בטל לגמרי מחצי גופו ואין בו כח לעמוד על עומדו ודאי שתם כחו כפי מה ששמעתי מפי מגידי אמת שאמרו הרופאים וגם לטענה שאפשר לבא לידי תרופה גם בזה שמעתי מפי מגידי אמת שזה כמה זמן החזירו אשתו לבעלה בכל עבר ופינה בכרכים ובעיירות למצא לו ארוכה ולא עלתה לו אלא אדרבה נתיאשו ממנו וכיון שכן מה נועיל כי נפגע בה להמתין זמן מה ועל כן מן הדין משום עיגונא דאיתתא ראוי לכופו לגרש וכפיי' זו אינה בשוטים וגם לא בנדוי ושמתא דאין לך כפייה גדולה מזו וגט מעושה בישראל פסול אלא הכפייה היא כך שאומר לו כבר חייבוך רבנן להוציא ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריינא זה שכתבתי הוא לפי הטענה שאמרה שישען על ביתו ולא יעמוד אבל לפי הטענה שאמרה לי שיש לו ריח הפה שהיו לו כמה נגעים בפיו ומוציא לחה סרוחה ודאי אם יתברר זה כופים אותו לגרש אפילו בשוטים לפי שהוא אחד מהשנויים במשנה דתנן בהמדיר אלו שכופין אותם להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס וכו' ואמרינן בגמרא מאי בעל פוליפוס שמואל אמר ריח החוטם במתניתין תנא ריח הפה וכו' ולענין דינה על איזה מהן, כופים, כמו שפסקו הפוסקים וכן כתב אבן העזר סימן קנ"ד והרמב"ם אישות פרק ה' אלו הן הבחינות שיש בענין זה והדיין המתעסק בענין זה יכוין לבו לשמים לברר הענין לא יצא תקלה מתחת ידו בנושא חמור כזה וה' יצליח בידו זהו מה שנראה לע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.