דברי ריבות · חלק ת״א סימן ב׳

תשובה נראה לע"ד שהדין עם המוכס ולא אמרינן כיון שקבל עליו שמעון אחריות הסחורה הוה ליה כאלו כלה שלו וטעמא דמילתא שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות מכירה פרק ז' הורו מקצת המורים שאם קנה לעצמו במעות חבירו אחר שזקפן עליו מלוה הרי קנה לעצמו ומקבלים ממנו כשאמר זקפתי אותם המעות על עצמי במלוה ואני אומר שאין דין זה דין אמת אלא המקח של המשלח וכן הרי"ף ז"ל האריך בזה במציעא פרק המקבל עד שפסק ואמר ליכא למיגמר מהאי מעשה דאיסור ורב ספרא אלא למאן דבעי למשקל ממונא דנפשיה אבל למאן דבעי למישקל ממונא דחבריה לא ואפילו עשה כן בפני עדים שלצורך עצמו קונה לא מהני וכתב לבסוף וכן הלכתא. הרי הרי"ף והרמב"ם סברי שלעולם המקח הוא של המשלח בעל המעות. ועוד כתב הרמב"ם שם שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות להם המקח אם היו המעות מעורבות וקנה במקצת הדמים אף על פי שהיתה כונת השליח בזה שקנה לא' מהם הרי המקח של כלן וחולקין אותו לפי מעותיהם הרי לך שלעולם המקח היא בכל מקום שהיא של בעל המעות ולא מהני כונת השליח ומה גם עתה בנדון דידן שראובן ושמעון שותפים וקיימא לן דדבר הידוע לשני שותפין אף על פי שהוא ברשות א' מהם אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות שלוחין ושותפין פרק ה' וכיון שכן נמצא בנ"ד שלעולם חלק המקח מדמי ראובן לעולם הוא בחזקת ראובן אף על פי שקבל עליו שמעון אחריותו הוא נחת רוח ובטחון שרוצה לעשות שמעון לראובן אם ח"ו יארע איזה מקרה אבל מכל מקום הסחורה בחזקת ראובן היא עומדת ומעולם לא יצא מרשותו וחייב מדינא דמלכותא לשלם המכס מחלקו ולכן נרא' לע"ד שאין שום צד להפטר מדינא דמלכות' כי אם במה שכתב הריב"ש ז"ל סי' ב' שיתן ראובן מעותיו לשמעון במתנה גמורה על מנת להחזיר ויזכהו בהם בקנין על ידי אחר בן ברית כמו שיראה המעיין שם זהו מה שנרא' לע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.