דברי ריבות · חלק ת׳ סימן ג׳

ואם תאמר אף על גב שלא יהיו בידו מנכסי אביו מכל מקום חייב למך הנזכר במזונותיהם כיון שהפקיע שעבודן כמו שנראה מתוך דברי השאלה שאמר הפצירו לי בעלי חוב אבי וחילו פני שאתעסק כמו מורשה שלהם לא כמו יורש ונתתי לכל אחד מהבעלי חוב חלקו הרי לך שנכסי אביו שהיו משועבדים למזונו' בתנאי בית דין הפקיען וכיון שכן חייב לשלם מנכסיו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות חובל ומזיק פרק שביעי וזה לשונו העושה עבדו אפותיקי וחזר ושחררו חייב המשחרר לשלם לבעל חוב שהרי הפקיע שעבודו וגרם לאבד ממונו וכן המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו חייב לשלם לפי שגרם לאבד השטר והרי הוא כמי ששרפו וי"ל דקיימא לן שאין האשה והבנו' ניזונות אלא מנכסים בני חורין וכן כתב הרמב"ם ז"ל הלכו' אישות פרק י"ח וכן הטור אבן העזר סימן קי"ב וז"ל מדינא דגמרא אין הבנות ניזונות אלא ממקרקעי אבל מתקנת הגאוני' שכתובה נגבית ממטלטלי גם הבנו' ניזונו' מהם ואינ' ניזונו' אלא מבני חרי אבל אם מכר האב או נתן או אפי' הבני' אחרי מותו אם מכרו או משכנו או נתנו אין ניזונו' ממנו וכתב עוד שם בסוף הפרק בשם הרא"ש שאם מכרו הבנים קרקע שהניח אביהם אין הבנות ניזונו' מהדמים שקבלו מהם שהרי אין שעבודן אלא על נכסי אביהם וכיון שמכרום ואינם יכולים לטרוף מהלקוחות גם במעות אין להם כלום והם של הבנים. הרי לך שיש לבנים כח למכור וליתן והדמים שלהם ואף על גב דרב האי ז"ל פליג עליה התם וקאמר דניזונו' מהדמי' היינו דוקא מאותם הדמים שקבלו משום דהוו כמטלטלי דאבוהון אבל בנדון דידן שלא נטל האח כלל אלא שלקחוהו בעלי החוב פשיטא ופשיטא אליבא דכולי עלמא שאין חייב האח לזון מנכסיו.