ואם הכותי השני ששאל את שי"ך יצחק ואמר לו הלא מצאתם ההרוג הלזה שאתם מחפשים עליו ויאמר לא מצאנוהו ויאמר הכותי יודע אני שנהרג ומקום קבורתו והיה רוצה להראות מקום קבורתו גם בזה איכא ריעותא וזה דלא חשיב מסיח לפי תומו אלא כשהכותי מתחיל לדבר מאליו מבלי שום שאלה קודמת וכמה דאמרי' בסוף האשה בתרא על מעשה דפונדקית דקאמר בגמר' פונדקית כותיה היתה ומשיחה לפי תומה היתה וכו' ופריך והא איה חבירינו קאמרי לה ומשני כיון דחזיתינהו בכיא אמרי לה איה חבירינו ופירש רש"י הוה בכייה והיינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לומר וכן כתב הרמב"ם פרק י"ג הלכות גירושין וז"ל כותי שהסיח לפי תומו תחלה אף על פי ששאלו אותו אחר כך ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע הרי זה נאמן הרי דבעינן שיסיח לפי תומו תחלה וכתב הרב המגיד בשם הרשב"א דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך אין זה מסיח לפי תומו.
דברי ריבות · חלק שצ״ה סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.