דברי ריבות · חלק שע״ט סימן ב׳

תשובה ראיתי דברי השאלה ונראה לעניות דעתי בדרך קצרה דאף על גב דגרסי' בפרק מציאת כתובות ס"ט מי שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה ראשונה ונטלה עישור נכסי' ולא הספיקה שנייה לגבות עד שמת הבן אמר רבי יוחנן שנייה ויתרה ופי' רש"י ויתרה עישור נכסי' ולא אמרי' תטול עשור נכסים תחלה כמו שנטלה זו ואחר כך יחלוקו אלא זו שקדמה ונשאת זכת' ובת על הבת אין לה עישור נכסים שהרי שתיהן שוות בירושה ור' חנינא פליג עליה ואמר דאף השנייה נוטלת עישור נכסים והשאר חולקות ופסק הר"יף שם בהלכות דהלכה כר' יוחנן וכן פסק הרמ"בם הלכות אישות בפרק ב' וכיון שכן היה נראה לומר בנדון דידן שכבר זכתה שרה בנדונייתה שנישאת בחיי אביה ועכשיו כל שאר הנכסי' נפלו בתורת ירושה לשלש האחיות וחולקות בשוה שרה הנזכר' עם שתי אחותיה הנז' כיון שעדיין לא נישאו אבל כד מעיינן בה שפיר אין הדין כך וטעמא דמילתא דע"כ לא קאמר התם שהשנייה ויתרה אלא כשבא לתבוע השנייה מתורת פרנסה הבת העישור שלה וכיון שהדין נותן שאין לה זכות בפרנסה אלא בשעת נישואיה והיא עדיין לא נישאת לכך ויתרה אבל בנדון דידן שנתחייב האב בקנין בשעת השדוכין לתת סך כך כמו שנא' בשאלה וכמו שראינו מעשי' בכל יום שבשעת השדוכין מתחייב האד' בסך שמתפשרי' ביניהם בקנין ושבועה נמצאת שכבר הוא חוב מוטל על האדם ועתה כשבאים המשודכים לתבוע אינם תובעים מכח פרנסה אלא מכח חוב שנתחייב אביהם לתת להם ולכן הן הבן אם היה חי הן הבנות חייבות לפרוע חובת אביהן כיון שיש נכסים הן אמת שאינן חייבות ליתן אלא בשעת נישואי הבנות דהוה ליה כחוב שעדיין לא הגיע זמן הפרעון שאין חייב לפרוע קודם הזמן אבל כשיגיע זמן הנישואין יטלו הבנות הקטנות הנזכרות מה שנתחייב אביהן ליתן בקנין דהוי חוב גמור ושאר הנכסים חולקות בשוה.