דברי ריבות · חלק שע״ח סימן ד׳

לשונו ופסק ר"י ש"מ שאין כופין אלא היכא דמפרש בהדיא שכופין אבל היכא דאמור רבנן יוציא אומרין לו כבר חייבוך חכמים להוציא ואם לא מוציא מותר לקרות אותך עבריינא אבל לכפותו לא וכן פסק ס"ה ועוד כת' הרי"בש בתשוב' סימן קכ"ה כבר הסכימו האחרוני' דכל מקום שאמרו יוציא ויתן כתובה אין כופין על הגט אבל כופין על הכתובה ומבקשין על הגט ואומרים לו שהוא חייב להוציא ואם לא הוציא אין רוח חכמי' נוחה הימנו ושרי לאקרויי עבריינא אבל לעולם אין כופין אותו על הגט לא בשוטים ולא בשמתא זולתי באותם ששנינו בפרק המדיר וכת' עוד שם הלכך כל היכא דלא מפרש ביה כופין אין כופין על הגט דמספק לא שרינן אשת איש שהרי גט מעושה בישראל נמי פסול אלא שכופין ליתן כתובה כיון דמשעבד לה ומבקשים ליתן גט ואי לא בעי לא משמתינן ליה דאין לך כפיה גדולה מזו כו' וכן כתב ר"ת בתשובה דליכא עליה אלא מצות דרבנן כדי שלא תתעגן שאומרים לו גרש ואי לא עבדינן רבנן הרחקה מניה וכן כתב הרמב"ן ז"ל ועוד כתב שם בשם הרשב"א שהטוענת על בעלה שאינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שהיא נאמנת ואמר ומכל מקום ב"ד באים עליה בדרך בקשה וכו' ואם היא אינה שומעת להם אלא שרוצה להתגרש עכ"פ מפני טענה זו מבקשים מן הבעל לגרש ואם לא רצה לגרש כופין אותו ליתן כתובה אבל אין כופין אותו ליתן גט אלא יכול בית דין לאיים עליו בדברים בלבד ובלבד שלא ינדה ולא יכה ולא יצער אותו בגופו וגם הרא"ש בתשובותיו כלל מ"ג סימן ג' כתב איני רואה מתוך טענותיו דברים שיהא ראוי לכופו עליה' לגרש כי אין להוסיף על מה ששנו חז"ל בפרק המדיר אלו שכופין אותן להוציא מוכה שחין וכו' לכן אין לכופו לגרש אך תפייסנו שיגרש וכו' ע"כ ועוד כתב שם בכלל הנז' סימן י"א דע לך כי מנהג רע הוא זה לכוף את אדם מלבד אותם ששנינו פרק המדיר שכופין אותם וכו' וכתב עוד שם שיחתמו קהל קרטבא ואישביליא וכל הנלוים אליהם שלא יכופו ליתן גט אלא אותם שאמרו חז"ל שיש לכוף הרי לך כל הני אשלי רברבי דסברי דלא כייפינן בשוטים ולא בנדוי כי אם לאותם שנזכרו בהם כפייה והבו דלא נוסיף עלה ובפרט בנדון דידן שראובן הנזכר לא גרם שום דבר לכן גמרתי אמרתי שאין כופין אותו לגרש לא בשוטים ולא בנדוי כי אם בדברים באמור לו שעובר על דברי חכמי' ז"ל שאמרו יגרש ראשון וישא שני אם ירצה שני להשיאה עד כאן מה שכתבתי תשובה לשאלה הנזכרת לעיל. ויהי היום והנה בא אלינו כתב מאת יחידי סגולת תהלת ק"ק ליפאנטו מגיד כל פרטי עניני אותן הקידושין והעדים אשר נתקבלו עליהם הן העדים המעידי' שהנערה היתה גדולה בשעת קבלת הקידושין הן העדים שהעידו שהיתה קטנה בשעת קבלת הקידושין ואחרי ראותי כל זה אמרתי גמרתי לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה וצדקתי בכל מה שכתבתי בנדון זה והוא כי על כל פנים נערה זו להתירה לעלמא צריכה גט משניהם או יגרש ראשון וישא שני אבל להתירה מן הראשון במיאון שימאנה בו לבד בלא גט אי איפשר בשום צד וזה יתברר ממה שכתבתי שהדין כך אפי' לא בדקוה לנערה הנזכרת אם היו לה סימנים כמו שכבר הוכחתי מתוך שאלת ותשובת הרשב"א סימן אלף רי"ו כל שכן עתה שנתברר שבדקו לנערה הנזכרת נשים כשרות ונאמנות ואמרו שהיו לה סימני' ושומעין להן כמו שכתב הרמב"ם הלכות אישות פר' שני ועוד העידו שני עדים איך היתה גדולה הנערה הנזכרת בשעת קידושין הלא הם רבי אליה כהן ורבי אליה גירמידי כמו שנתברר מתוך דבריהם ועדותם וכיון שיש כאן עדות שנים ועדות סימני' היה קרוב הדבר לומר שהיא מקודשת גמורה לראשון ולא תפשי בה קדושי שני אבל מ"מ כיון דאיכא כת מנגדת ומעידה שהיא קטנה בשעת הקידושין ראוי לחוש להחמיר וכמו שכבר כתבתי שכתב הרמב"ן הביאו הרב המגיד פרק שני הלכות אישות קטנה שלא נודעה אם הגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנים לא מצינו בגמרא דינה מפורש, וי"א שמטילין אותה לחומרא כדין כל שאר הספקות וכיון שכן חשבינן לה לגדולה להצריכה גט מהראשו' ואינה יוצאה במיאון ודיינינן לה לקטנה כי שמא עדיין לא בא לכלל שנותיה, וסימנין אלו שומא בעלמא נינהו ומיאונה מיאון ותפשי בה קדושי שני באופן שלהתיר נערה זו לעלמא צריכה גט משניהם או יגרש ראשון וישא שני אבל להתירה מן הראשון בלא גט לית נגר ובר נגר דיפרקינה זהו מה שנראה לעניות דעתי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.