דברי ריבות · חלק שע״ח סימן ב׳

תשובה לא נתברר בשאלה זו אם בדקו ללאה בשעת מיאוניה אם היו לה סימנים או לא וזה שאם בדקוה והיו לה סימנין על כל פנים היה צריכה גט מראובן וגם היה צריכה גט משמעון כיון שיש ספק אם הגיעה לכלל שנותיה שהרי הכתות מכחישות זו לזו וכמו שכתב הרמב"ן הביאו הרב מגיד משנה ז"ל הלכות אישות פרק ב' הלכה י"ט וז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל וקטנה שלא נודעה אם הגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנים לא מצינו בגמרא דינה מפורש וי"א שמטילין אותה לחומרא כדין כל שאר הספקות וכן בנדון דידן היתה לאה צריכה גט מזה ומזה דחשבינן לה כגדולה להצריכה גט מראובן ואינם יוצאה במיאון ודיינינן לה כקטנה כי שמא עדיין לא בא לכלל שנותיה וסימנים אלה שומא נינהו ומיאוניה מיאון ותפשי בה קדושי שמעון אבל בדקוה ולא היו לה סימנים או שלא בדקוה ולא ידעינן אם היו לה סימנים או לא היו לה היה נר' בתחלת המחשבה לו' שאינה צריכה גט כלל מראובן אלא שיצתה במיאוניה משום דאיכא תרי ספקי ספק הגיעה לכלל שנותיה ספק לא הגיעה ואת"ל הגיעה ספק הביאה סימנים ספק לא הביאה וספק ספקא זה מתהפך ספק הביאה סימנין ספק לא הביאה ואת"ל הביאה ספק לא הגיעה לכלל שנותיה והוו שומא וכיון דאיכא ס"ס אפי' בדאורייתא אזלינן לקולא ונמצא שהיתה לאה הנז' פנויה גמורה בשעה שקדשה שמעון אבל אחר העיון מצאתי שכ' הרשב"א בתשובותיו סי' אלף רי"ו וז"ל כל שיש ספק קדושין דאורייתא אינה יוצאה אלא בגט והלכך אשה זו שנסתפקו במספר שנותיה אנו חוששין שמא כבר הגיעה לכלל שנותיה ומקודשת היא דבר תורה ואם נבדקה ולא מצאו לה סימנים אפשר שגם בזו אנו חוששין לשמא נשרו וכדרבא אלא שיש להתיישב בזה לפי שיש לומר בזה שתי ספקות ספק הגיעה לכלל שנותיה כשקידשה ואפי' את"ל שהגיעה ספק הביאה סימנים ונשרו ספק לא הביאה וכל ספק ספקא אפילו של תורה לקולא ואפילו הכי איני רואה בזה להקל כי יש עוד להתיישב בדבר ע"כ הרי שכתב שאפילו במקום ספק ספקא בנדון דידן כי האי לא ראה להקל וכיון שכן נמצא שעל כל פנים צריכה גט משניהם להתירה לעלמא או יגרש ראשון ונושא שני אבל לא נאמר יגרש שני וישא ראשון דאתו למימר מחזיר גרושתו מן הארוסין כדקאמר בגיטין פרק המגרש ואף על גב דנדון דידן קדושי ראשון לא הוו קדושין ודאין ועוד שכבר מיאנה והוו כאילו אין שם קדושין מעולם ולא שייך למימר מחזיר גרושתו וכמו שנראה סברה זו מתוך מה שכתבו התוספות בפ' המגרש דכשיש בקידושין הראשונים ממשות ראוי לומר יגרש ראשון וישא שני שמא יאמרו מחזירת מחזיר גרושתו כיון שהיה ממשות בקידושין הא' אבל בלא העמידו הדבר על בוריו דאין כאן כי אם קול לקדושין הראשונים הוה אמינא דמותר לשני לגרש ולישא ראשון מכל מקום בנדון דידן אי אפשר לומר כן שהרי גדולה מזו כתב הרמב"ם הלכות גרושין פרק י"א קטנה שלא מיאנה והגדילה אם עמדה ונתקדשה אחר שגדלה תפשו בה קידושין של שני ואם גירש הראשון ישא השני אבל אם גירש השני לא יקיים הראשון שמא יאמרו החזיר גרושתו מאחר שנתארסה והשתא נידון ונאמר ומה התם דידעינן בודאי שהקדושין היו בעודה קטנה ודאית וקדושי השני היו ודאין קדושי תורה שהיו אחר שגדלה אפילו הכי אמרינן שלא יגרש שני וישא ראשון שאסור לקיימה שלא יאמרו מחזיר גרושתו בנדון דידן שיש ספק שמא הקדושין הראשונים היו דאורייתא שהרי כת אחד מעידה שהיתה גדולה לא כל שכן דאמרי' מחזיר גרושתו מן האירוסין ולכן גמרתי אומר שיגרש ראובן ללאה הנז' וישא שמעון אם ירצה.