דברי ריבות · חלק שע״ג סימן ב׳

תשובה דבר ברור ופשוט הוא שכיון שלונה הנפטרת הנז' לא נתנה ההשבון לבעלה אלא על תנאי שתנשא אחותה לבעל' והיה התנאי בכל תנאיו כדין וכשורה כתנאי בני גד ובני ראובן כמו שראיתי שטר הצואה ראינו שלא הספיק בעלה לישא את אחותה אלא מיד מת פשיטא ופשיטא שמעולם לא זכה בעלה בהשבון וודאי שחייבים יורשי הבעל לפרוע ההשבון ליוסף נתן הנז' שהוא יורש לונה הנז' ולזה אין צריך ראיה אלא אפילו היתה נותנת המתנה הנז' לבעלה בלי שום תנאי מכל מקום לא היה מועיל כמו שכתבתי והארכתי על ענין זה זה פעמיים הלכה למעשה ודרך קצרה ארמוז ראיה לזה כתב הרמב"ם ז"ל הלכו' זכיה ומתנה פרק ד' המזכה לחבירו מתנ' על ידי אחר כיון שהחזיק בה אחר כגון שמשך המטלטלין או הגיע שטר הקרקע לידו או החזיק בקרקע זכה חבירו אף על פי שלא הגיע המתנה לידו ואין הנותן יכול לחזור בו אף כאן בנדון דידן כיון שבאו הנכסים ביד הבעל יצחק קאלהורה הנזכר בשעה שנשא את אשתו לונה הנז' בתנאי שירש אחיה היורש הסך ההו' אין כח ביד האשה לחזור בה אף על פי שעדיין לא באו הנכסי' ליד היורש כל שכן בנדון דידן שמשעה ראשונה בא שטר הכתובה ליד היורש ממש הזוכה בנכסים דפשיטא ופשיטא שיש כח ביד האשה לחזור בה שכבר זכה אחיה בהשבון ההוא משעה ראשונה ומזמן הכתוב בכתובה דהא קיימא לן כר' יוסי דקאמר פ' יש נוחלין זמנו של שטר מוכיח עליו וכן פסקו כל הפוסקים ולהיות הדבר ברור איני מאריך ושמתי קנצי למילין שבכל אופן חייבין יורשי רבי יצחק קאלהור' הנפטר לשלם ליוסף נתן הנזכר את אשתו לונה הנפטרת סך ההשבון שהיה כתוב בכתובה ולהיות האמת כן לעניות דעתי ואמר לי לבי חתמתי שמי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.