ולענין מה שבא בשאלה אם חייב ראובן ליתנו לאלמנה בנה ולא לזולתה נר' ודאי שראוי ליתנו לאמו ולא לזולתה שהרי אז"ל לא ישא אדם מינקת חבירו עד שיהא לולד כ"ד חדשים ואפילו נתנתו למינקת אסורה אפי' נשבעה המינקת או נדרה על דעת רבים שלא תחזור בה ואפי' אם נשבעה לאדם גדול כמו אלו שהולכים בחצר המלך משום דחיישינן דהדרא בה המינק' ויסתכן הולד כמו שכתב הטור אבן העזר סי' י"ג הכל באורך וכל אלו החששות שייכי במינקת זולת אמו מה שאין כן באמו שהרי אינה יכולה לינשא עד שיהיה לילד כ"ד חדשים ועוד שהאם תרחם על בנה יותר מזולתה שנאמר התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה לכן אמרתי גמרתי שהרשו' נתונה לאלמנה הנז' להניק את בנה אם תרצה ויתנו לה שכרה והיא קודמת לזולתה זהו מה שנר' לע"ד ואמ' לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק שע״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.