דברי ריבות · חלק שנ״ט סימן א׳

מעשה שהיה כך היה שהמעולה כ"ר שמואל ג"יקי נ"ע נפל למשכב ונחלה חולי של מגפה ולא היה לו נין ונכד כי אם בת אחת קטנה ושמה פאדואינייא וכיון שראה עצמו מוכה גירש את בתו הנז' מתוך ביתו ושילחה אצל אחד מקרוביה ובתוך ימי חוליו צוה מחמת מיתה ומינה לאפטרופוסים על בתו הנזכרת ועל כל נכסי עזבונו את הנעלה ונבון ה"ר יהושע עוזיאל יצ"ו ואת המעולה ה"ר יצחק קבאליירו יצ"ו ויהי עת פקודתו שנטה למות יום שלישי י"ט לכסלו שנת הש"כ לעת ערב והנה בלהה ולא הספיק הזמן לקברו ויהי בחצי הלילה ליל יום ד' ויקם הבחור שלמה בן ה"ר יוסף עוזיאל נ"ע ונתיעץ עם קצת אנשים ואמרו עת לעשות לפתות את הקטנה הנז' ולקדשה הפך רצון אביה בהיות אביה מוטל על גבי קרקע ויהי בבקר יום ד' שיצא הקול ותהום כל העיר עליהם באומרם הנעשה כזאת בישראל לפתות את הקטנה לקדשה בהיות אביה מת מוטל לפניה נגד רצון אביה ולכן אחר שנקבר המת כמלוא שעה אחר חצות יום ד' האפטרופסים הנז' קבעו ב"ד על הענין הנז' לראות אם יש ממש בקול קדושין אלו עם היות שעדיין לא הוחזקו בבית דין אם יש בהם שום צד ממש מכמה צדדים אחרי' ואז בבית דין באו שני אנשי' אנשי אמת ואחר האיום והגזום הראוי לעשות להגיד האמת העידו בתורת עדות בפני אלדי ישראל ובפני הבית דין שהבת הנז' פאדואינייא נולדה בחדש טבת משנת השכ"ט באופן שהבת הנז' היא עומדת בעת שנתקדשה בסוף שנת י"א שנה כמו עשרה ימים קודם תשלום שנת י"א וכיון שראתה הבת הנז' שכל העולם היו תמהים על זה הענין אמרה ביום ד' הנז' סמוך לשקיעת החמה בפני ד' או ה' בני אדם אי איפשי בשלמה בן יוסף עוזיאל הנז' כי ידעתי נאמנה שהיות הוא ארוסי הוא שלא מדעת אבי באופן שמיאנה בו בפני כל האנשים הנזכרים ועתה שאל השואל מה יהיה משפט הבת הנז' אם יש ממש בקדושין אלו.