דברי ריבות · חלק שמ״ח סימן ד׳

ובר מן דין בנדון דידן אין אנו צריכין לאומדנא כלל אלא מן הדין הגמור יכול לעשות אחי הנפטרת או להסתחר הוא בנכסים בקיימו התנאי שלא ליהנות מהם או למוסרם למי שירצה וזה דהא קיימא לן דמיתה שכיחא דאע"ג דרבנן סברי בפ"ק דיומא דמיתה לא שכיחא זהו דוקא מיתה פתאומית וכן פירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה וז"ל וענין באומרם מיתה לא שכיחא ר"ל שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעיתם רחוקים וכן נראה מתוך התוספות שם בדבור שני של יומא וכיון דמיתה בהמשך זמן מרובה שכיחא היה לה לנפטרת הנז' להתנות שאם ימות דודה הנז' שלא יכנסו הנכסים ביד אחיה הנז' אע"פ שנתונים נתונים המה לו שהדבר המצוי צריך להתנות עליו כמו שכתב הרמב"ם פרק י"ט הלכות מכירה וכיון שלא התנית כך ממילא משמע שכיון שמת דודה הנכסים שנשארו בחזקת בעליהן והוא אחי הנפטרת הנזכרת דסתום כמפורש דמי ולכן גמרתי אמרתי שהדין עם החכם הנזכר ויוכל הוא עצמו להסתחר בנכסים או למוסרם למי שיראה בעיניו שהוא ראוי לכך כתקון חז"ל זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.