דברי ריבות · חלק שמ״ח סימן ב׳

תשובה יש לי כמה ימים נדרשתי על צואה זאת וגמרתי על הדין ועל האמת שכל מתנו' צואה זו שרירות וקיימות ואף על גב שכתוב בה קניין וקיימא לן שהמתנה בטלה כמו שכתב הרמב"ם פרק ח' הלכות זכיה ומתנה משום דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר והואיל ומתנה זו לא תקנה אלא לאחר מיתה אין שטר לאחר מיתה והרי המתנה בטלה מכל מקום הרי כתב שם ואם קנו ממנו כדי ליפות כח המקבל וכו' הרי היא קיימת ובנדון דידן כתוב שם וליותר זכות ויפוי כח המקבלים וכו' עוד כתוב שיסודר צואה זו בכל תוקף ויפוי כח המקבלים וכו' ואין לך יפוי כח גדול מזה ובגדולה מזו פסק הריב"ש כן בתשובותיו סימן קס"ז כמו שיראה המעיין שם הרי שצואה זו שרירא וקיימת וכיון שכן נמצא שכל נכסי עזבון הנפטרת הם של החכם הנזכר אחיה ובכל מקום שהם הם בחזקתו זולת שחייב ליתנם בתורת נדונייא לבת אחותו הנז' בשעת כניסתה לחופה ואחרי הודיע לנו את כל זאת פשיטא ופשיטא שיוכל החכם הנז' ליקח הנכסים להסתחר בהם אם ירצה או ליתנם ביד מי שירצה להיות אפטרופא עליהם וטעמא דמילתא שהרי כתב הרמב"ם בהלכות זכיה ומתנה פרק ז' לעולם אומדין דעת הנותן אם היו הדברים מראין סוף דעתו עושין על פי האומד אעפ"י שלא פירש וכן הרשב"א בתשובותיו וכתב כל הדברים כלם כיוצא באלו תלויין באומדנא גם לענין מנוי אפוטרופין אנו דנין כך אלו היינו צריכין לכך לענין מנויין וכו' וכן פסקו כל הפוסקים דאזלינן בתר אומדנא וכיון שכן בנדון דידן אין לך אומדנא גדולה מזו שהנפטרת הנז' גילתה דעתה הקרוב דעת גדול שהיה לה עם אחיה הנז' שהרי נתן לה במתנה כל נכסי עזבונה ומה שצותה שיהיו הנכסים ביד דודה היה להיותו איש סוחר והיה לו כח בעסקי העול' להרויח בהם זהו דוקא בעוד היותו בחיים אבל אחר שנפטר אנן סהדי דניחא לה יותר שיהיו הנכסים ביד אחיה מביד איש זר כי מי יחוש יותר ממנו והוא עדיף: