דברי ריבות · חלק שמ״ג סימן א׳

שאלה שמעון הפיטו"ר של ראובן היה בראגיזה ושלח לראובן אשר באליפאנטו ב' באלאש של בגדים והאחת מהן באה משועבדת ביד נפתלי ר"ל קאמביאד' בעד סך מעות שקבל שמעון הפייטור על שעבוד הבאלה ההיא וב' באלאש הנזכרות היו באות מסודרות לאישקופיא להמסר ביד זבולון הקונשול העומד שמה כי הוא יפדה המשועבדת ויקח המעות דרך קמבי"ו עד הגעתה למקומן של ראובן והגיעו הבאלהש הנזכר שם באישקופיא האחד ליד זבולון הקונצול והשנית ביד נפתלי בעל הקאמביו ולוי עבר דרך שם ומעצמו בלי רשותו וידיעתו של ראובן ולא של זבולון הנזכר הלך ופדה הבאלה הקמבייד"ה מידי נפתלי להוליכה למקומו של ראובן והלך אצל זבולון הקונצול הנזכר ותבע מאתו הבאלה האחרת להוליכה עמו ג"כ וזבולון הקונצול היה כונתו לקחת הקמב"יו מאיש אחר וכשראה שלוי זה מעצמו נתן דמי הקאנביו מסר לו הבאלה האחרת וציוהו שיוליכם וימסרם ביד האחים יהודה ויששכר קונצוליש של לארסו כי הם יתנו לו דמי הקאנביו שנתן והמה ישלחום לליפאנטו ולקח לוי השתי באלאש והלך ללארסו ויצאו האחים קונצוליש לקראתו ויאמרו לו שיוליך המשאות אל הקארואסארה והשיב להם שלא היה רוצה לפרוע שכירות הוגארה והקונצול יהודה השיב שיוליכם להוגאר' של אחיו יששכר והשיב יששכר שהמקום צר אז חזר יהודה ואמר ללוי אני אצוה את המשרת שיוליכם וישימם בחניותינו הידועות לשני האחים הקונצולוש והשיב לוי שהיה עת ערב ועוד שהיה רוצה לפותחם מפני שהיו לו שם מוחייאריש וקאריזיאס וינהג את המשאות וישימם ברחוב החצר אשר הוא חונה שם ויניחם למטה בחצר הנזכר במדרך כף רגל מעבר לכל בני החצר והאיש אשר היה בא בחברתו חסה עינו על ממונו והעלה המשא למעלה אל החצר אשר המה חונים ויושבים וישנים שם ולוי לא חש לשום דבר והניח המשא של הקאריזיאש ומוחייאריש שלו וגם המשא של ראובן ברחוב החצר למטה בלי שמירה והיו שם כמו ששה או ז' ימים ונתיאש לוי מלשמור המשאות במקום אחר רק שהיו שם למדרך כף רגל עד שבא איש אחר מחוץ לאכול ולשתות ולשמוח עם לוי ועם המסובים עמו ויהי בחצות הלילה דפק על שער החצר ויצאו לוי והמסובים לראות את הדופק וציוו למשרת לפתוח לו הדלת ונכנס אצלם ונשאר הפתח פתוח ולא צוו לסוגרו ופרצה קורא לגנב ונכנס מי שנכנס וגנב הבאלה הקמביידו וילך ויטמין ויהי בבקר ויצא לוי לרחוב החצר וירא כי נפקד ונגנבה הבא"לה הנזכרת ויקרא לבני החצר ואין גם אחד מהם יודע מה להשיב כאשר המה ראו כן תמהו ולא יסף עוד לדעתה ולא חקר ולא דרש ולא תפס את כל הנמצאים כדרך האובדים לעשות חרדות לצור נפשות נקיי' על ידי האומות כארח כל ארעא כי בחרדות כאלה רוב הפעמים ימצא הגניבה אבל שתק וכאלם לא יפתח פיו וכתב כתבים לראובן בעל הממון לבשרו על הגניבה ולא המתין שם ימים אחדים עד בא ראובן לחפש אחר הגניבה ולהיות לו מעיר לעזור וגם לא הטיל חרם סתם בקהל או החצר קודם צאתו את העיר אלא שתק והלך לו אל מקומו ולארצו והוליך עמו הבאלה האחרת וראובן תכף בראותו הכתב שם לדרך פעמיו ויבא בעיר לארסו ולא מצא את לוי ויזעק צעקה גדולה ומרה וילך אל הדיין ואל השופט ואל שר העיר ויהי כמצחק בעיניה' כי אמרו לו לא חסר לך דבר שאם נגנבה ללוי איזה דבר הלא היה לו לגשת הלום להגיד ולעשות חקירה ושתיקתו יורה שלא נגנב ממנו דבר ובכן לא עלה ביד ראובן לגלות ולפרסם את הגניבה ולא את הגנב ואלו היה שם לוי לא היה נגאל הגנב וגם תשוב האבידה לבעליה ובהיות שהיה ראובן בלארסו הלך לוי לליפאנטו אצל שותפו של ראובן וגבה ממנו כל סכום המעות של הקאמבי' שנתן לו נפתלי על הבאלה שנגנבה ומסר לו הבאלה האחרת וראובן קבל עדויות מכמה בתי דינין וחזר לליפאנטו בפחי נפש יורנו מורנו הדין עם מי.