שאלה על ענין כתיבה שנכתבה ונחתמ' והיה כתו' שיחזור החשבון ליורשי הכלה והנדונייא אשר ניתן לה נתנה ראובן בעל אמה של הכלה והוא איש זר ורצה שיחזור ההשבון לו כיון שהוא נתן הנדונייא ושעל מנת כן נתנה וטען שהסופר כתב בטעות והיו מפקפקים לומר שכבר זכו יורשי הכלה כמו שכבר הארכתי זה לי ימים בתשובה סימן קל"ח ולא היו רוצים לקרוע הכתובה ולכתוב אחרת שתאמר שיחזיר ההשבון לראובן ולחתום עליה ופסקתי והסכמתי עם חכמי העיר דאומדנ' דמוכח הוא שמה שכתב הסופר היה טעות משום דלא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני כדאמרי' בכתובות פרק האשה שנפלו לה דאפי' במקום ברתא נפשה עדיפא כל שכן ראובן זה דלא שביק נפשיה ויהיב ליורשי הכלה שהם זרים לו ולא ידעם ולכן אנן סהדי שמעולם לא נתכוון ראובן להקנות ולזכות ליורשי הכלה ועוד שהחתן והכלה מודים שכן היה כונתם מעיקרא והם נאמנים במיגו דאי בעי החתן עתה לשלם כתובה זו לכלה ונמצא שכבר נמחל שעבוד שטר כתוב' זה ויכתבו כתובה אחרת כרצונה ולכך הם נאמנים לומר שכן היה התנאי מעיקרא.
דברי ריבות · חלק של״ט סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.