דברי ריבות · חלק שכ״ט סימן ב׳

עוד כתב על תשובת הרשב"א דמוכרח הוא דלא מיירי אלא דוקא כשלא נגמרו שלש שנים עד הרי שאפילו לדבריהם אין לו זמן כי אם שלש שנים ואיך אפשר לצייר אחר שלש הרי לא קיים השגה זו וודאי לא היה מעלה למה שפסקתי כי בלאו הכי כתבתי החלוק הצריך אשר אי אפשר להכחישו ומ"מ כדי להרויח ואיך אפשר לצייר כתב מה שכתב והאמת כי איני יודע איך אפשר לצייר שאי אפשר לצייר [ומודה ועוזב ירוחם כי מה שכתבתי אי אפשר לצייר אין הכונה מציאות החלוקה כי אם היות ויכוח אותה התשובה במציאות ההיא שאם כן היה לה לומר כת אחת אומרת קיים התנאי וכת אחת אומרת לא קיים התנאי למה לה להכחיש מציאות התנאי,] וכי לא יכול להיות שכשעמדו לדין כבר עבר הזמן אלא שבעל הקרקע אומר שקיים תנאו בזמנו והלוקח טוען שלא קיים בזמנו כלל ואם כן נשאר המקח או כמו שאומר לא היה תנאי אלא מכירה גמורה איני יכול לצייר מה קושי יש בענין זה שאמר איך אפשר דקל להבין מאד ואדרבא הייתי אומר דמסתמ' הכי הוה שעד אחר עבור השנים לא הביא בעל הקרקע לקונה לדין והיה מבקש ממנו שדהו או ביתו. עוד תפש עלי על מה שאמרתי שאין טוענים ליורשי' אלא להחזיק במה שבידם ועל זה השיגני ממה שכתב הטור חו"מ סימן פ"ב על שטר חוב שאין בו נאמנות אם מת המלוה ויורשיו מוציאין השטר והלוה טוען שהוא פרוע רב שר שלום כתב כיון שאין המלוה כאן שיוכל לישבע נשבע הלוה ונפטר והרי"ף כתב שהיורשין נשבעים וכו' ורוב הפוסקים סבירא להו כן הרי דטוענין ליורש אפילו להוציא עד כאן לשונו. נראה ודאי שלא השגיח בסוף דברי שכתבתי ולא דמי האי שטרא וכו' ולכן צריך לבאר הדבר יש לתמוה עליו וכאשר היה המלוה קים והלוה אומר פרעתי והמלוה אומר לא פרעת למה נאמן להוציא והלא האומר פרעתי אפי' לוה בעדים נאמן לומר פרעתי וזו הלכה רווחת בישראל מאי אית ליה למימר אלא דאלימא מילתא דשטרא וחזקה דלא פרע ואפי' שבועה לא היה צריך אלא שחכמים הצריכו למלוה וכתב הטור בההוא סימנא שאם תפס המלוה מנכסי הלוה לא מפקי' מיניה שהשטר עומד בחזקת שאינו פרוע אע"פ שנשבע המלוה ואף על פי שיש אומרים שיש חילוק בין צורבא מרבנן לשאר אינשי דעלמא מכל מקום בהא דחזקת שטר שאינו פרוע ליכא מאן דפליג וכן כתבו החולקים על רב שר שלום טענה זו דלא מסתבר כרב שר שלום דטענת שטרך בידי מאי בעי אלימא הוא ע"כ מה שראיתי לכתוב ועתה יראה המשיג שלא רציתי ליהנות מטענת קים לי דאע"ג שהוא הורה בדבריו דרב שר שלום יחיד הוא אינו כן שהרי כתב בעל העטור ז"ל ז"ל דהיכא דטעין לזה אשתבעו דאבוהון לא שקיל איכא פלוגתא דרבוותא איכא מ"ד משתבע ליה ומפטר וידוע דהיכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא אך אמנם אני איני צריך להאי טעמא רק שהאמת דכשיש כח השטר אלים לא מיקרי מוציא [כבר כתבתי דאלי' האי שטרא משטר חוב מק"ו ומה שטר חוב דסתמיה לפרעון קאי קאמר בגמ' פרק השואל אם איתא דפרעיה איבעי ליה למכתביה אגביה וכו' בנדון דידן שהתנו בפירוש שיהיה נאמן השוכר אם לא יהיה כתוב אגביה לא כל שכן דאמרינן אם איתא דפרעיה הוה ליה למכתביה אגביה] דגדולה חזקה אבל בשטר כי האי דריע הוי מוציא ממש משום דליכא הכא טענת שטרך בידי מאי בעי וכמו שכתבתי ע"כ: