דברי ריבות · חלק שכ״ב סימן ג׳

אלא אפי' לא ניחוש לדברי מהרי"ק ז"ל אלא לדברי הרב הגדול מרי ורבי זלה"ה שחלק עליו בתשובת שאלה ארוכה מארץ מדה ועלה מדבריו שכל שאין אחרים מעידין על חתימתן וגם שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנין לומר אין זה כתב ידינו וכמו שכתב שם בארוכה בנ"ד יורה להצריכה גט וטעמא דמילתא דהתם קודם שהוחזק השטר בב"ד אתו סהדי ואמרו לא חתמנו או להד"ם ועל שקר חתמנו ואחר אשר העידו זה הובא השטר בב"ד בהא ודאי לא אמרינן דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ודברי השטר מעלו דהא כבר הורע כחו קודם שהובא לב"ד ונחקרה עדותן מפיהם קודם שתחקר מפי כתבם וגם אין שום מעיד על חתימתם ואין כתב ידם יוצא ממקום אחר אבל בנ"ד הוחזק השטר בב"ד ונתקיים בחותמיו ועדים מעידים על חתימת יד אחד והוא ואחר מודים עוד היום שהוא כתב ידם אלא שחתם שקר בשביל מעות דפשיטא ופשיטא דאינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע. ועוד שהעדות שמעיד העד על חתימת ידו חשיב יותר מכתב ידו יוצא ממקום אחר כמו שכבר הוכחתי בנדון כי האי והארכתי בזה והשתא נדון ונאמר ומה אם כשמתקיים השטר על ידי שכתב ידם יוצא ממקום אחר דגריע מ"מ כתב הרמב"ם פרק שמיני מהלכות עדות דאין משגיחין על דבריהם שאומרים אין אנו זוכרים וכו' ואפי' אמרו כן תוך כדי דיבור בנ"ד שנתקיים השטר על פי דיבורו דחשיב לא כל שכן דלא משגחינן במה שאומר עתה שלא היו שם קדושין.